קווין ספייסי, זוכה שני פרסי אוסקר, חוזר למסך הקטן בפעם הראשונה מאז שהודח מסדרת הדגל של נטפליקס לפני כשמונה שנים. השחקן בן ה-65 יככב בסדרת הקומדיה האיטלקית "מינימרקט" ("Minimarket") של רשת השידור הציבורית RAI, שם ישחק את עצמו כמנטור דמיוני של צעיר העובד במכולת ברומא וחולם להפוך לכוכב טלוויזיה. על פי התקציר הרשמי, ספייסי מגלם את "המצפון האמנותי והמנטור הבלתי צפוי" של הדמות הראשית מניליו ויגאנו, שמגולמת על ידי השחקן האיטלקי פיליפו לגאנה. הקשר בין שתי הדמויות מבוסס בעיקרו על "התנצחויות, אי-הבנות והתגרויות הדדיות". בפרומו לסדרה נראה ספייסי שר יחד עם לגאנה את "You've Got a Friend in Me" של רנדי ניומן ואת הקלאסיקה "I've Got You Under My Skin" של פרנק סינטרה. הסדרה מתוארת כיצירה שמצליחה ללכוד הן את "ניסיונו של אדם שעבד באולפנים החשובים ביותר בעולם" והן את "הפזיזות של מישהו שלא מבין שלצידו עומד זוכה אוסקר".

הפרנצ'ייז של ג'יימס קמרון שינה את הקולנוע והציג עולם מהמם ביופיו, אבל גם בנאלי ונשכח. אחרי 193 הדקות (!!!) של הסרט השלישי, "אווטאר: אש ואפר", כל מה שהתחשק לנו זה לישון. במילה אחת: מיצינו

אם יש מבקר חריף וחסר רחמים ליהורם גאון הוא יהורם גאון בעצמו. "קשה לי לראות את עצמי או לשמוע את עצמי", הוא אומר בריאיון ל'ועדת תרבות'. "אני זוכר שאפילו ב'קרובים קרובים', אחרי שהיינו מסיימים לצלם את הפרק כולם היו הולכים לצפות בו ואני הייתי הולך הביתה. אני לא מסוגל לראות את עצמי. להיות פרפקציוניסט זה על גבול הקללה. מצד אחד זו ברכה כי אתה כל הזמן רוצה להיות טוב יותר. אתה שר שיר ואתה רוצה שפעם הבאה תשיר טוב יותר, שהשורה תהיה טובה יותר. זו הברכה בפרפקציוניזם. אבל הקללה היא שלעולם לעולם לעולם אתה לא מתרווח לאחור על כיסא ואומר 'וואו, זה היה מצוין'". באף שיר? לעולם? "לעולם. תמיד יש תיקון קטן, פה הייתי יכול ככה, שם הייתי יכול אחרת, כאן הייתי צריך לעשות ככה". אחרי כל כך הרבה שנים אתה שומר שיר שלך ואומר 'אוף, הייתי צריך לשיר שם אחרת'? "כן. זה לא משתכלל, לא נרפאים מזה לעולם". ומה לגבי ביקורת חיצונית, נגיד כזו שאתה קורא בעיתון? איך היא משפיעה עליך? "כשיוצא לי שיר או סדרה או סרט, אני מסתפק בזה שאתה ראית ואתה אומר לי 'בוא'נה, היה מאוד יפה, תודה רבה'. מספיק לי. אני לא הולך לראות את הסרט או הסדרה כדי לאשר את זה, כי אני המבקר הנורא ביותר שיש לי". ואם מבקר כתב דברים לא טובים אתה תקרא? "למה שאני אקרא אותו?". כי זה תפקידו בעולם. "בסדר, אז תפקידי לשחק ואני מסתפק בדברים הטובים שאומרים לי". ** האזינו כאן לריאיון המלא עם יהורם גאון בספוטיפיי

אם למדינות היו פנים אנושיות במקום דגלים, מדינת ישראל בוודאי הייתה נראית מבוגרת לגילה. כן, למרות הבוטוקס, החומצות והמתיחות שהפכו כאן לפריט חובה. עשרות שנים של חיים על החרב נותנות את אותותיהן. גם "ארץ נהדרת", התוכנית שמחזיקה בתואר "מדוברת השבט הסאטירית של ישראל" ולו בגלל הוותק, מרגישה זקנה הרבה יותר מגילה הביולוגי. פתיחת התוכנית אתמול, עם אחד הרגעים הכי פחות ציניים שהיו בה מעולם, רגע שנראה כאילו נלקח מאחת התוכניות שאיתן אוהבים בקשת למלא את לוח שידורי החגים, הראתה שכמו הרבה מבוגרים אחרים - גם ב"ארץ נהדרת" התחילו לאבד קשר עם המציאות. הרב אלחנן דנינו, אביו של רס"ר אורי דנינו שנרצח במנהרות החמאס לצד כרמל גת, עדן ירושלמי, הירש גולדברג־פולין, אלכסנדר לובנוב ואלמוג סרוסי זכרונם לברכה, הוא איש אמיץ שמרבה להתבטא בתקשורת באמירות מאחדות אך גם ביקורתיות, מה שהופך אותו למושא ביקורת. הדלקת הנרות בחנוכייה המאולתרת, במחווה לתיעוד שנחשף בתוכנית "עובדה" מתקופת השבי, הייתה רגע שכולו צועק "אנחנו עם אחד", "פנינו לאחדות", שלא לומר "רק ביחד ננצח". אבל איפה זה פוגש את המציאות? מציאות שבה "ארץ נהדרת" וקשת 12 מסומנות כבר שנים כ"אל-ג'זירה", כגופים של בוגדים וקפלניסטים. השם ישמור. הקריאה לאחדות שיצאה אתמול מהאולפן של "ארץ נהדרת" הייתה חשובה וערכית, ובו בזמן נראתה קצת כמו אדם מבוגר שזכרונו הולך ואובד, ומחייך לכולם ברחוב במעין חיוך ספק שמח, ספק עצוב.

הפלופ של הבוזגלוס, הסרט הכי טוב של השנה שלא הגיע לישראל, וכמובן - המלצות ואזהרות בנטפליקס. ארבעה סרטים שכדאי לראות ואחד שלא

שולה שפיגל היא מפיקת קולנוע וטלוויזיה ותיקה ("טהרן", "בלב התביעה") שתקבל פרס מפעל חיים. עירית קפלן הסירה את מועמדותה: "מודה, אבל פרסים לא צריכים לצמוח מתגובה למתחים"

הפסטיבל המוקדש לסרטי אימה, מדע בדיוני ופנטזיה ייפתח בסוף דצמבר בסינמטק תל אביב תחת הכותרת "העתיד שהיה, העבר שיהיה", בהקרנת טרום בכורה של הסרט הקוריאני המדובר "אין ברירה אחרת" של פארק צ'אן ווק

"עידני העולם", יצירת אמנות בגובה של יותר מארבעה מטרים שנוצרה ב-2014, היא העבודה הרביעית של האמן הגרמני שתוצג במוזיאון. היא ניתנה למוסד בידי האספן מרטין מרגוליס לכבוד שנת ה-60 להקמתו