שאול, המסע הישראלי שלי, הוצאת ידיעות ספרים, 2022   באדיבות הוצאת ידיעות ספרים בשנים האחרונות פורסמו ספרי זיכרונות רבים של אנשי צבא בכירים. מכל ספר כזה ניתן להכיר לעומק את  המחבר וגם ללמוד ולהפיק לקחים ממעשים, מחשבות וכיווני פעולה שניתן לאמץ או להימנע. ספרו החדש של שאול מופז הוא דוגמה מאלפת לגישה זו. הספר כתוב בפירוט רב של כל אבני הדרך בקורות חייו של מופז, מילדותו, יליד שנת הקמת המדינה, עלייתו ארצה בן 9 ועד הגיעו לתפקידי פסגה : רמטכ"ל, שר ביטחון ושר תחבורה. הוא לא משמיט גם את הכישלון הפוליטי שלו בהנהגת מפלגת 'קדימה'. אפשר לראות בספר כוונה לא מוסתרת לעודד בני פריפריה להעיז ולנצח ("ממני תראו וכן תעשו").   מופז כותב בפתיחות רבה על קורות חייו מתוך גישה כי אדם לא יכול לשכוח את עברו. כבן לעולים חדשים מאיראן כל רצונו היה להיות צבר ("בנהלל קראו לי אילתי") . עד כמה היה לו חשוב להבליט זאת ניתן לראות גם בבחירת תמונת שער הספר – הילד הקטן בעל החזות מאיראן, עם החיוך האופטימי. את מקום מוצאו לא יכול לשנות, אבל את חיי בגרותו הצליח לעצב בגדול ("החלום להיות ישראלי היה החלום שלנו, של ילדי משפחת מופזז-קאר, ומה יותר ישראלי מאשר להיות רמטכ"ל צה"ל!"). את ארבע השנים שלו בנהלל, ילד רחוק גיאוגרפית מהוריו בסביבה חברתית חדשה ושונה ("אצול העמק"),  הוא מזהה כמכוננות לגיבוש אישיותו וניסיון החיים שלו.  בהקשר המשפחתי מרשים מאד להיווכח בספר מהכבוד להורים, מוטיב חוזר פעמים רבות, האהבה לאשה, אורית, והמסירות הרבה לילדים, גם אם זה שנים רבות "אבא של שבת". (זוכר ומזכיר לנו בפירוט איפה היה בכל לידה). המשפחה היא בעיני מופז ההצלחה של חייו.  מהרקע שלו כבן למשפחת עולים באילת הוא הגשים בהיותו רמטכ"ל מחויבות בעלת משמעות לאומית לטיפוח צעירים מיישובי הפריפריה לשירות צבאי מועיל ושילוב בתפקידים אזרחיים בטכנולוגיה ובשירות הציבורי - תכנית "עתידים". תכנית זו, שהפכה מחזון למהפכה, נחשבת לפורצת דרך לאומית שלא היתה כמותה. לא פלא כי הספר מוקדש להוריו, לאורית אשתו ולכל בני משפחתו של מופז אך גם לחיילי צה"ל ולמפקדיו ולצעירות ולצעירים בתכנית "עתידים". שום דבר בתחילת שירותו הצבאי בצנחנים לא העיד על המסלול שיוביל לתפקיד הבכיר ביותר בצבא. מופז משתף את הקורא בגובה העיניים של הפעולות והרגשות של לוחם, קצין צעיר, מ"פ, מג"ד, חניך במכללה צבאית בארה"ב, מח"ט ועד רמטכ"ל. אנשי צבא יכולים להשכיל בקריאת כל אבן דרך בחייו של מופז ולערוך ניתוח אירועים של לחימה, קבלת החלטות, יחסים עם דרג ממונה, פיקוד, מנהיגות ומה לא. את מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מבצע אנטבה, מבצע ליטני אנו פוגשים בספר מנקודת מבט של לוחם ומפקד בדרגים שונים, אך שיא של תרומה להבנת קבלת החלטות אסטרטגיות ומשמעותן אנו מקבלים באירועי המפתח בהיותו רמטכ"ל – היציאה מלבנון ("דמדומי בוקר"), תפיסת האנייה קארין   A  ("תיבת נוח"), האינתיפאדה השנייה ("גאות ושפל") ומבצע "חומת מגן".  הספר מציג לנו את מופז בשני פרקי חייו – הצבאיים והאזרחיים. בפרק הצבאי הספר מעורר אמפתיה עצומה למופז, מנהיג צבאי המתאר בפתיחות, בהודאה בטעויות והדרך להתגבר עליהן, את היכולת להשקיע ולהצליח. אנו לומדים כאן גם על מערכת היחסים עם דרג מדיני (בתקופתו כרמטכ"ל היו לו ארבעה שרי ביטחון מרדכי, ברק, ארנס ובן אליעזר ועוד שלושה ראשי ממשלה נתניהו, ברק ושרון).  החלק  האזרחי-הפוליטי כולל פירוט רב מההצעה של שרון להצטרף ועד סופה של קדימה ("קדימה ואחורה"). זה שיעור חשוב למתעניינים בהשתלבות בפוליטיקה. אי אפשר להשתחרר מההרגשה שחוזרת בקריירה של שאול מופז כמו של אנשי צבא בכירים אחרים – לא מספיק להיות איש מוכשר ומנוסה, בעל ערכים נבונים ומועילים. לפוליטיקה יש מנגנון פנימי אחר. היכולת לגייס תמיכה ציבורית אינה רק בדוגמה אישית. הון ושלטון גם הם שחקנים מרכזיים במגרש זה.  קל להתחבר בספר למסלול חיים ותפקידים של איש צנוע שעבר צעד אחר צעד, בלי קיצורי דרך, שירות קרבי ותפקידי מטה. אי אפשר לשכוח כי בצד כל אלה יש עוד שותפה להצלחה, שכל אחד  צריך להתפלל לה – אלת המזל.  בספר זוכר מופז להזכיר מאות מפקדים וחיילים שפגש במהלך שירותו ולתת להם את הכבוד הראוי. הספר ערוך בכישרון ע"י ענת שינקמן בן זאב ונוח לעיין בו גם בחיפוש קורות הפעילות המבצעית.

״טיסה של מערכת הטילים MRSAM נוסתה מ-ITR Balasore בסביבות השעה 1030״, כותבים בפרסום של ה-DRDO ההודי https://twitter.com/DRDO_India/status/1507976736813637637?s=20&t=hbk2TAA... דיווח של ה-DRDO ההודי (מקביל למפא״ת בארץ) חושף ניסוי בגרסה היבשתית של הברק-8. מדובר במערכת הגנה אווירית בפיתוח משותף של ישראל והודו.  ״טיסה של מערכת הטילים MRSAM נוסתה מ-ITR Balasore בסביבות השעה 1030, תוך יירוט של מטרה אווירית במהירות גבוהה בטווח רחוק. המטרה הושמדה על ידי הטיל בפגיעה ישירה״, כותבים בדיווח.  על פי פרסומים רשמיים של תעשייה אווירית, מפתחת המערכת, המיירט מסוגל להגיע עד טווח של 150 ק״מ.   

כלי תקשורת בגרמניה טוענים כי בגרמניה שוקלים לרכוש חץ-3 להגנה מפני טילים רוסים. האמירקאים מצדם הקפידו שמערכות הגנ״א ישראליות לא יכנסו לאירופה. האם יש שינוי בגישה של הבית הלבן?  https://www.iai.co.il/heb/p/arrow-3 על פי דיווח של bild.de, גרמניה שוקלת רכש מערכת חץ-3 מישראל וארה״ב. על פי הדיווח, מכ״מי Super Greene Pine (אורן ירוק) יפוזרו בשלושה אתרים בגרמניה וישדרו נתונים למרכז פו״ש ב-Uedem.  היקף הרכישה כשני מיליארדי אירו והביצוע אפשרי עד 2025. לפי הפרסום, המכ״מים יוכלו לכסות את פולין, רומניה והמדינות הבלטיות. מדינות אלו, אם ירצו, יוכלו לרכוש בעתיד רק את סוללות היירוט ולקבל מטרות מהמכ״מים שיוצבו בגרמניה.  אחת השאלות העיקריות היא האם האמריקאים יתנו למוצר ישראלי, ולא אמריקאי מלא, להכנס לאירופה. עד כה, האמריקאים סיכלו מאמצי מכירה ישראלים באירופה של מערכות הגנ״א (ראו ערך פולין ורפאל).  ראוי לציין כי ארה״ב מוכרת באירופה מערכת פטריוט והתקינה בפולין ורומניה מערכות האגיס אשור. ארה״ב היא גם הספונסר העיקרי לנאט״ו ולכן בספק אם תיתן למתחרה להכנס לשוק האירופי.  עם זאת, מנגד, ניתן לטעון שהחץ-3 היא מערכת בפיתוח משותף של בואינג והתעשיות הישראליות במימון חלקי של ארה״ב לאורך השנים. לכן, במכירה, חלק מהכסף יגיע לבואינג. אולי גם ייצור המיירטים וחלקים מהמערכת יעשה בארה״ב.  אם ארה״ב תאשר מכירת חץ-3 לגרמניה, במטרה להרחיב את המערכת לפולין, רומניה והמדינות הבלטיות, זה יהיה תקדים. ויסמל למדינות נוספות, שהן לא חייבות לרכוש מערכות הגנ״א אמריקאיות, כי הבית הלבן מאשר גם מכירת מערכות ישראליות.  עבור גרמניה, מדובר במהלך כלכלי במהותו (בהנחה והיא אדישה בין יכולות החץ-3 למערכות אמריקאיות כמו הSM-3 נניח). מיירט אמריקאי עולה כ-11 מליוני דולרים ליחידה בעוד מיירט ישראלי , חץ-3, תוכלו לקבל עודף נאה משני מליוני דולרים ליחידה. בשקלול הכולל, מדובר בלא מעט כסף.  לגבי טענות שגרמניה מחפשת עצמאות מארה״ב, אז רק אתהה על קנקנו של טיעון זה. גרמניה נסמכת על פצצות גרעין אמריקאיות להרתעה הרוסים המוצבות בשטחה והיא לאחרונה פרסמה את רצונה לרכוש F-35. אז עצמאות ממה בדיוק?  לסיכום, עבור התעשייה הישראלית מכירת חץ-3 לגרמניה תהיה אירוע מכונן שיפתח דלתות במדינות נוספות, בתחרות מול מערכות אמריקאיות וצרפתיות. עבור האמריקאים, זה לפתוח את הפתח לתחרות במערכות אמריקאיות.  

על פי סיפורי המורשת, אחת ממשימות הטייסת היתה ב-16 בפברואר שנת 1992 כאשר מטוס 'זהבן' של הטייסת עקב אחר בכיר חיזבאללה עבאס מוסאווי - טרם חיסולו צילום: עמית אגרונוב יום הולדת 50 לטייסת 200, טייסת המל"טים הראשונה של חיל האוויר. לציון האירוע נערך בטייסת טקס יום הולדת מיוחד בהשתתפות מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין. אתר חיל האוויר מוסר כי בטקס סופרו תולדות הטייסת, פרטים מפעילותה המבצעית ויכולותיה בתחומי החוזי ואיסוף מודיעין. בין היתר סופר כי אחת ממשימות הטייסת היתה ב-16 בפברואר שנת 1992 כאשר מטוס 'זהבן' של הטייסת עקב אחר בכיר  חיזבאללה עבאס מוסאווי כדי לתת תמונת מצב מודיעינית למי שהיו ממונים על חיסול האיש.  על כך  סיפר א', שהיה המטיס בצוות: ":כדור אש ענק ואחריו עשן אינם משאירים ספק – המטרה נפגעה בוודאות. לקחנו חלק באחד המבצעים המשמעותיים ביותר שביצע צה"ל בלבנון ופרצנו תחום מרכזי ביכולות המבצעיות של טייסת 200". מפקד הטייסת סא"ל ע' אמר בטקס: "סיפור הצלחתה של טייסת 200 הוא סיפור על פוטנציאל טכנולוגי שהונח בידיהם של אנשים עתירי דמיון וכישרון. הטייסת נמצאת בחזית העשייה המבצעית של מדינת ישראל". טייסת 200 מפעילה כיום מל"טים מסוג 'שובל' HERON של התעשיה האווירית.  

ראש הממשלה, נפתלי בנט: "מדינת ישראל מביעה את צערה בפני ממלכת ערב הסעודית נוכח המתקפה הקשה בהובלת החות'ים״ https://en.mehrnews.com/news/185114/Aramco-oil-facilities-in-S-Arabia-co... חילופי תקיפות צבאיות בין החות'ים בתימן לבין כוחות הקואליציה בהנהגת סעודיה בסוף השבוע: הקואליציה הודיעה שמתקן גדול להפצת מוצרי נפט של חברת ארמק"ו בעיר ג'דה נפגע, ובשבת ביצעו כוחות הקואליציה מתקפה "להגנה על מקורות האנרגיה" בצנעה ובעיר הנמל חודיידה בים סוף. סוכנות רויטרס מדווחת שבהתקפה על המתקן של ארמק"ו לא היו נפגעים אך פרצו דליקות גדולות. החות'ים הגיבו בימים האחרונים את התקפותיהם בעת שסעודיה מארחת את מרוץ המכוניות גראן פרי פורמולה 1. משרד האנרגיה של סעודיה האשים את איראן בהמשך חימוש החות'ים בטילים בליסטיים וכמט"מים מתקדמים. נציג מיוחד של האו"ם מנסה להשיג הפסקת אש זמנית בין סעודיה לבין החות'ים לקראת חודש רמדן באפריל. שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן גינה אתת המתקפות של החות'ים על סעודיה, והדגיש כי ארה"ב תמשיך לשתף פעולה עם סעודיה לחיזוק הגנתה.  ראש הממשלה, נפתלי בנט: "מדינת ישראל מביעה את צערה בפני ממלכת ערב הסעודית נוכח המתקפה הקשה בהובלת החות'ים, אשר נתמכים ע"י איראן. מתקפה זו היא הוכחה נוספת לכך שהתוקפנות האזורית של איראן אינה יודעת גבולות, ומחזקת את החשש מהסרת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור (ה-FTO)".

מאז החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, קבוצת אנונימוס התגייסה לטובת אוקראינה ומדליפה מסמכים הקשורים לרוסיה מתוך הטוויטר של אנונימוס. הוכחה, לכאורה, מהפריצה לבנק הרוסי  קבוצת אנונימוס הודיעה בחשבון הטוויטר המיוחס לה כי פרצה לבנק המרכזי של רוסיה והדליפה כ-20 גיגה של מסמכים. סה״כ, מדובר ב35,000 מסמכים של הבנק, כך לפי הקבוצה.  הקבוצה גם טוענת כי פרצה לחברת Rosenergoatom, מפעילת תחנות כוח גרעיניות ברוסיה. מדובר בחברת בת של Atomenergoprom.  מאז החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, קבוצת אנונימוס התגייסה לטובת אוקראינה ומדליפה מסמכים הקשורים לרוסיה.   

אל"מ (בדימוס) פסח מלובני עורך השוואה בין הפלישה הרוסית לאוקראינה לפלישה העירקית לאיראן ב-1980. ״שלא כמו עיראק, למרות ההסתבכות הצבאית, המדינה התוקפת הפעם, רוסיה, היא מעצמה עולמית עם יכולת עמידה והקרבה אדירה״ By Unknown author - http://gallery.sajed.ir/home.html?func=detail&id=6527, GFDL, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10057347 הפלישה הרוסית לאוקראינה שכנתה של רוסיה, הנמשכת מזה כחודש ימים (מאז ה-24 בפברואר השנה) מזכירה ארוע דומה במידה מסויימת שארע באזורנו. הכוונה היא לפלישה העיראקית לאיראן ב-22 בספטמבר 1980, שהיתה אמורה להיות קצרה, על פי הדגם של מלחמת "ששת הימים" שלנו, אך הפכה למלחמה קשה ורבת נפגעים משני הצדדים, נמשכה כמעט 8 שנים וגרמה להרס התשתיות הכלכליות ולסבל רב לאוכלוסיה האזרחית בשתי המדינות. אמנם נתוני הפתיחה בשני המקרים אינם דומים, שכן במקרה הנוכחי, רוסיה היא מעצמה בעלת צבא גדול ויכולת לא קונבנציונלית, מדינה הגדולה בשטחה ובאוכלוסיתה בהרבה מאלה של אוקראינה, בעוד שבמקרה הקודם, עיראק היתה מדינה קטנה יחסית בהשוואה לאיראן בשטחה ובמספר תושביה בעת הארוע – 14 מיליון תושבים בעיראק מול 39 מיליון תושבים באיראן. עם זאת, קיימים קווי דמיון לא מעטים בין שני המקרים. תדמית המדינה החזקה מול המדינה החלשה רוסיה כאמור נחשבת למעצמה ולמדינה חזקה מבחינה צבאית, מול אוקראינה שויתרה ביודעין על הנשק הגרעיני שהיה מוצב בשטחה עד לפירוק ברית המועצות ב-1991, ולה צבא קטן באופן משמעותי מזה של שכנתה ממזרח. אין לה בריתות הגנה עם אף מדינה אחרת, ועדיין לא הצטרפה לברית הצפון אטלנטית – נאט"ו.  המשטר הרוסי שבראשו עומד שליט רודני בעל גחמות, ניצל את יתרונותיו מול אוקראינה ואת נתוני יחסי הכוחות המדיניים והצבאיים בין שתי המדינות, ואת העובדה שידע כי המערב לא יתערב צבאית לטובת אוקראינה, וכדי להבטיח זאת, אף נפנף באיום גרעיני.  כך היה גם במקרה העיראקי, בו החליט משטר הבעת' בראשותו של הרודן צדאם חוסיין לצאת למלחמה מול שכנתו איראן, תוך ניצול חולשתה, המדינית והצבאית, זמן קצר לאחר הדחת משטר השאה ותפיסת השלטון ע"י ח'ומיני ואנשיו. מהלך זה השאיר את איראן ללא ידידיה, שסיפקו לה בתקופת השאה את צרכיה בנשק, ובשל כך היא לא יכלה לחדש את אספקתו מארצות הברית ומבריטניה, גם מפני שהחזיקה בדיפלומטים האמריקאיים כבני-ערובה.  ההנהגה העיראקית, המדינית והצבאית כאחת, היתה משוכנעת כי מכונת המלחמה שבנו וטיפחו מאז עלה הבעת' לשלטון ביולי 1968, תשיג להם ניצחון והכרעה מהירים תוך פרק זמן קצר מאוד (כאמור, הדגם היה מלחמת "ששת הימים" של יוני 1967), וכי עיראק תשיג את כל מטרותיה. בכלל זה פיתרון בעיית השט אל-ערב שתשרת את אינטרסיהם, ותחזיר את הסכם 1937 לתוקפו, בו היה לעיראקים כמעט ריבונות מלאה על השייט במעבר מים זה; הפסקת הסיוע האיראני לגורמי האופוזיציה בעיראק, השיעית בדרום והכורדית בצפון, השתלטות על מחוז ח'וזיסטאן (ערביסטאן בפי העיראקים) המאוכלס בערבים והעשיר בנפט, ואולי גם הפלת המשטר שקם באיראן. כך קיווו צדאם וההנהגה העיראקית להשיג ניצחון קל, ולהפוך את עיראק למנהיגה הבלתי מעורערת של העולם הערבי. הנחתם זו התבססה על כך שהמשטר האיראני החדש פגע בצבא האיראני, ובמיוחד בחיל האוויר שלו, שנחשד על ידו כנאמן לשאה, זאת בנוסף להחלשתו בשל האמברגו על נשק שהטילו עליו ספקיותיו – ארצות הברית ובריטניה. נראה כי גם מנהיגי הקרמלין תכננו מהלך מהיר בפלישתם באוקראינה, בו ימחצו את הצבא האוקראיני במהירות, וגם הם חשבו שכוחותיהם יתקבלו על ידי ההמונים בערי אוקראינה כמשחררים, וכך ישיגו מהר מאוד את מטרותיהם: הפלת השלטון הנוכחי במדינה ובמיוחד סילוק הנשיא זלנסקי ואנשיו שוחרי המערב, והצבת נאמניהם בראש המשטר החדש.  השתלטות על המחוזות הבדלנים במזרח אוקראינה, המאוכלסים על ידי רוסים, השתלטות על ערי החוף בהמשך להשתלטותם על חצי האי קרים ב-2014, שתאפשר להם שליטה מלאה בים השחור, ומניעת הצבת דגל נאט"ו ונוכחות המערב באוקראינה, דבר שנחשב בעיניהם לחציית קו אדום, ולאיום קרוב על ביטחונה של רוסיה.  אך כשם שהימים הראשונים בשני הארועים נישאו על גלי ההצלחה, הרי שההמשך ניבא על קשיים הולכים וגוברים למימוש התכניות והציפיות של הכוחות הפולשים ומנהיגיהם, וכמו שאמר בזמנו הפילדמרשל הפרוסי פון מולטקה הזקן (המאה ה-19) שהתכניות הן טובות עד שהן פוגשות באויב. הביצוע הכושל שני המבצעים, העיראקי והרוסי, נפתחו בתקיפה אווירית על בסיסי חיל האוויר של הצד המותקף ועל יעדים נוספים, ובשניהם לא הושגה הצלחה של שיתוק חיל האוויר שהותקף והוצאתו מהמערכה. כבר למן התחלת המהלך לא הצליח חיל האוויר העיראקי למנוע ממטוסי חיל האוויר האיראני מלהמריא לקרבות אוויר ולהפצצת יעדים בשטח עיראק. כך קרה גם בתקיפת חיל האוויר הרוסי, שלפי הדיווחים, לא הצליח להשיג שליטה אווירית מלאה בשמי שדה המערכה, ולא מנע מחיל האוויר האוקראיני להמריא למשימות הגנה אווירית מולו. מפתיע אף יותר הוא המהלך היבשתי בשני הארועים. העיראקים חדרו במספר מאמצים משוריינים-ממוכנים לתוך השטח האיראני הן בגזרה המרכזית שממזרח לבגדאד והן בגזרה הדרומית בח'וזיסטאן, והצליחו לגבור די בקלות על הכוחות האיראנים הסדירים המועטים שעמדו מולם. מהר מאוד החלו להתקל בקשיים ובהתנגדות הולכת וגוברת מצד כוחות הצבא האיראני שהופתעו והחלו להגיע לזירות הלחימה. אך בעיקר מצד כוחות חצי צבאיים ומיליציונים, שגויסו במהירות והפכו אחר כך לצבא חדש - משמרות המהפכה האיראניים. בפלישה הרוסית ההתחלה היתה שונה ודומה. שונה, מכיוון שלפני תחילת ההתקפה היתה תקופת המתנה ומתיחות, בה עקב כל העולם אחר ריכוזי הכוחות הרוסיים לאורך גבולות אוקראינה, הן עם רוסיה והן עם בעלת בריתה בלארוס. לעומת זאת, במקרה העיראקי, האיראנים והעולם לא שמו כלל לב לריכוזי הכוחות העיראקים שנערכו לאורך הגבול עם איראן (למעט בגזרה הצפונית – בחבל כורדיסטאן).  יתכן שתקופת המתנה זו היתה בעוכריהם של הכוחות הרוסים במהלך פלישתם, שכן היא איפשרה לאוקראינים להיערך היטב לקראת הפלישה הצפויה, וזאת תוך סיוע מתמשך מצד ארצות הברית ומדינות נאט"ו במודיעין, באמל"ח וגם בייעוץ מתמשך. זאת בנוסף לביצועים הגרועים של הצבא הרוסי, כפי שהם נראים בשטח מאז. בעוד שהעיראקים התכוננו למלחמה מול איראן היטב והניחו על בסיס זה כי יצליחו לממש את תכניתם במהירות, עולה כי התכנון וההכנות בצבא הרוסי לקראת הפלישה לא תאמו את הרצון והכוונה להשיג ניצחון מהיר, כפי שהיה אצל מנהיגי המדינה והצבא. בשני המקרים נראה כי שני הצבאות התוקפים לא הבינו את שדה הקרב ואת האוייב, ואף לא העריכו נכון את היכולות של צבאם. ההערכה האסטרטגית באשר להצלחת המהלך בשני המקרים, כשלה כישלון חרוץ. אצל העיראקים, נתקעו טורי השריון בשטח הן בשל ההתנגדות בה נתקלו מצד הכוחות האיראנים, הסדירים והמיליציונים, והן בשל המכשולים הטבעיים עליהם היו צריכים להתגבר – נהרות גדולים ושטחים מוצפים בח'וזיסטאן, וכן טופוגרפיה הררית בגזרה המרכזית. גם הכוחות הרוסים באוקראינה נתקלו בהתנגדות הולכת וגוברת, לה לא ציפו, וגם במכשולי טבע בשטח, מולם הם נאלצים להתמודד. העיראקים אמנם היו מאורגנים היטב מבחינה לוגיסטית, אך חששו שאם יעמיקו יותר לתוך השטח האיראני, יהפכו קווי האספקה שלהם פגיעים להתקפות איראניות. כל זה הביא לעצירת הכוחות הפולשים עוד לפני שהשיגו את מטרותיהם האופרטיביות בזירת הלחימה העיקרית, בח'וזיסטאן. אצל הרוסים נראה כי מן ההתחלה המצב הלוגיסטי של הכוחות השפיע לרעה על ביצועיהם. לא ברור איך הכוחות יצאו למלחמה כאשר מנות הקרב של החיילים הן כאלה שתוקפן פג כבר ב-2015, וכיצד שלחו כלי רק"מ וכלי רכב שמצב תחזוקתם גרוע, וכל המערכת הלוגיסטית אינה תומכת בכוחות כפי שצריך להיות בצבא מודרני וחדיש במאה ה-21. מזה ימים שהטורים הרוסיים אינם מתקדמים, וכל התכנית שובשה כנראה בצורה משמעותית. יש להניח שהדבר עוד ייחקר על ידי גורמי הצבא, ויוסקו מכך מסקנות מתבקשות. הרוסים גם הופתעו מאד מן ההתנגדת התוקפנית של צבא אוקראינה, בעיקר לוחמים לא סדירים שאומנו במהירות וחומשו בנשק נ"ט רב (כמו הטיל האמריקאי החדיש ג'אוולין, אך גם אמצעים אחרים לרוב). התוצאה: מזה למעלה משלושה שבועות שהטורים הרוסיים כמעט שאינם מתקדמים, וכל התכנית שובשה כנראה בצורה משמעותית, ושלא לציין את מספרי האבדות שהולכים וגדלים כל יום ללא כל פרופורציה, ביחס למלחמות עבר.   השתלטות על הערים מאפיין דומה נוסף בין שתי המלחמות מתייחס להשתלטות על הערים. במלחמה הנוכחית באוקראינה דיווחו אמנם הרוסים שהשתלטו על מספר ערים, כחרסון, וכי ערים אחרות נמצאות במצור כמריופול, אך נראה כי המצב בשטח שונה במידת מה. גם עד כה לא השתלטו על חרקיב וגם לא על ערים אחרות במדינה, ובראשן הבירה קייב. לא ברור אם הדבר נובע מההתנגדות הקשה בה נתקלו הכוחות הרוסים במאמציהם אלה, בחשש מפני הסתבכות בלוחמה בתוך הערים, או מסיבות אחרות, ולכן הם מעדיפים לפגוע בהן באש ארטילרית ואווירית מסיבית, להרוס את תשתיותיהן, ולפגוע באזורים האזרחיים ובתושביהן לפני שיכניסו אליהן כוחות.  גם במלחמה בין עיראק לאיראן, הצליחו העיראקים להשתלט בתחילתה בקלות רבה על מספר ערים ויישובים בגזרה המרכזית, אך בח'וזיסטאן נתקלו בהתנגדות יוצאת דופן בעיר ח'ורמשהר (מוחמרה בפי העיראקים), והקרבות שהתנהלו בה בין שני הצדדים נמשכו כחודש ימים, והיו עקובים מדם לשניהם. לבסוף השתלטו על העיר, אך האבדות שכוחותיהם ספגו בלחימה זו היו ללא פרופורציה להישג. הדבר שימש כנראה לקח לעיראקים לקראת באות, והם נכשלו בהמשך במצור שהטילו על העיר עבדאן שבדרום החבל, ויותר לא ניסו להשתלט על הערים האחרות שבו, כדזפול, שוש והבירה אהוואז. התחזית חודש ימים עבר מאז החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, ונראה כי ההישגים של הכוחות הרוסיים שהושגו בה עד כה אינם עומדים בציפיות ובתכנון של ההנהגה בקרמלין ובמיוחד של הנשיא פוטין. העיראקים הבינו מהר מאוד שהם הסתבכו במלחמת התשה ארוכה, במהלכה הצליחו האיראנים להעביר את היוזמה לידיהם באמצעות התקפות נגד שהלכו וגברו מפעם לפעם, שהביאו להם הישגים והדפו את הכוחות העיראקים מהמקומות עליהם השתלטו וגרמו להם נזקים ואבדות כבדות שהביאו את צדאם והנהגתו להחליט על הסגת כל הכוחות משטח איראן, חזרה לשטח עיראק ביוני 1982. מהלך שבעקבותיו החלו האיראנים בהתקפות בלתי פוסקות לתוך שטח עיראק, שרובן נכשלו, והביאו להתמשכות המלחמה לכמעט 8 שנים מלאות.  עדיין לא ברור כיצד תתפתח המלחמה באוקראינה, האם הרוסים יצליחו להשתלט לבסוף על המדינה כולה, או רק על הערים העיקריות, חלקן או כולן, וזאת תמורת אבדות כבדות לשני הצדדים ובעיקר באוכלוסיה האזרחית, או שישקעו במלחמת התשה ארוכת שנים, תוך פגיעה קשה בכלכלה הרוסית בשל הסנקציות שהוטלו על רוסיה, דבר העשוי להביא לתגובה עממית פנימית נגד מדיניות המשטר בנושא זה. נראה כי למרות המצב בשטח, מציגה מוסקבה שהכל בסדר ומתנהל כמתוכנן, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בהודעתו מה-25 במרץ של שר המלחמה הרוסי, סרגי שויגו, כי "השגנו את המטרות שלנו לשלב הראשון של המבצע באוקראינה" וכי רוסיה תמשיך ב"מבצע המיוחד", עד שיושגו המטרות שהציב הנשיא ולדימיר פוטין. ייתכן שהדבר מרמז על שינוי בתכנית המבצע ובמטרותיו, שיצטמצמו להשלמת ההשתלטות על המחוזות הבדלניים שבמזרח אוקראינה, ואולי גם על רצועת החוף של ים אזוב והים השחור, מדונבאס דרך מריופול ועד חרסון, ואולי אפילו עד אודסה, והתחייבות אוקראינה שלא להצטרף לנאט"ו, יהיה המחיר אשר יהיה. יצויין כי עד כה לא ברור מה עמדת הקצונה הרוסית הבכירה לגבי הפלישה, והאם מתגבשת התנגדות בצבא לאור המצב בשטח וכמות האבדות ההולכת וגדלה, לגבי מנהיגותו של פוטין. בעיראק, למרות המלחמה הארוכה והמדממת לא נוצרה אופוזיציה כזו להנהגה, אלא לאחר סיום המלחמה. עם זאת, ההבדל בין שני המקרים גדול. שלא כמו עיראק, למרות ההסתבכות הצבאית, המדינה התוקפת הפעם, רוסיה, היא מעצמה עולמית עם יכולת עמידה והקרבה אדירה. לכן, יש אפשרות שהמלחמה תהפוך ארוכה ומתישה, בעיקר לאוקראינים, ורוסיה בסופו של דבר תשיג את מטרת המינימום שלה, כפי שצויין לעיל.   מה שיכול למנוע זאת הוא מהפך שלטוני במוסקבה. בעיראק לא התחולל מהפך כזה. גם לאחר כשלון הצבא העיראקי במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, וצדאם חוסיין נשאר בשלטון עד שהאמריקאים כבשו את בגדאד ב-2003. ימים יגידו כיצד תשפיע מלחמה זו על המשך שלטונו של פוטין ואנשיו ברוסיה, לאור התוצאות שהושגו עד כה ושיושגו או לא גם בהמשך, והמחיר שהמלחמה תגבה מרוסיה בכל התחומים. המאמר נכתב בתאום עם פרופ' (אמריטוס) אמציה ברעם.

כלי תקשורת בגרמניה טוענים כי בגרמניה שוקלים לרכוש חץ-3 להגנה מפני טילים רוסים. האמירקאים מצדם הקפידו שמערכות הגנ״א ישראליות לא יכנסו לאירופה. האם יש שינוי בגישה של הבית הלבן?  https://www.iai.co.il/heb/p/arrow-3 על פי דיווח של bild.de, גרמניה שוקלת רכש מערכת חץ-3 מישראל וארה״ב. על פי הדיווח, מכ״מי Super Greene Pine (אורן ירוק) יפוזרו בשלושה אתרים בגרמניה וישדרו נתונים למרכז פו״ש ב-Uedem.  היקף הרכישה כשני מיליארדי אירו והביצוע אפשרי עד 2025. לפי הפרסום, המכ״מים יוכלו לכסות את פולין, רומניה והמדינות הבלטיות. מדינות אלו, אם ירצו, יוכלו לרכוש בעתיד רק את סוללות היירוט ולקבל מטרות מהמכ״מים שיוצבו בגרמניה.  אחת השאלות העיקריות היא האם האמריקאים יתנו למוצר ישראלי, ולא אמריקאי מלא, להכנס לאירופה. עד כה, האמריקאים סיכלו מאמצי מכירה ישראלים באירופה של מערכות הגנ״א (ראו ערך פולין ורפאל).  ראוי לציין כי ארה״ב מוכרת באירופה מערכת פטריוט והתקינה בפולין ורומניה מערכות האגיס אשור. ארה״ב היא גם הספונסר העיקרי לנאט״ו ולכן בספק אם תיתן למתחרה להכנס לשוק האירופי.  עם זאת, מנגד, ניתן לטעון שהחץ-3 היא מערכת בפיתוח משותף של בואינג והתעשיות הישראליות במימון חלקי של ארה״ב לאורך השנים. לכן, במכירה, חלק מהכסף יגיע לבואינג. אולי גם ייצור המיירטים וחלקים מהמערכת יעשה בארה״ב.  אם ארה״ב תאשר מכירת חץ-3 לגרמניה, במטרה להרחיב את המערכת לפולין, רומניה והמדינות הבלטיות, זה יהיה תקדים. ויסמל למדינות נוספות, שהן לא חייבות לרכוש מערכות הגנ״א אמריקאיות, כי הבית הלבן מאשר גם מכירת מערכות ישראליות.  עבור גרמניה, מדובר במהלך כלכלי במהותו (בהנחה והיא אדישה בין יכולות החץ-3 למערכות אמריקאיות כמו הSM-3 נניח). מיירט אמריקאי עולה כ-11 מליוני דולרים ליחידה בעוד מיירט ישראלי , חץ-3, תוכלו לקבל עודף נאה משני מליוני דולרים ליחידה. בשקלול הכולל, מדובר בלא מעט כסף.  לגבי טענות שגרמניה מחפשת עצמאות מארה״ב, אז רק אתהה על קנקנו של טיעון זה. גרמניה נסמכת על פצצות גרעין אמריקאיות להרתעה הרוסים המוצבות בשטחה והיא לאחרונה פרסמה את רצונה לרכוש F-35. אז עצמאות ממה בדיוק?  לסיכום, עבור התעשייה הישראלית מכירת חץ-3 לגרמניה תהיה אירוע מכונן שיפתח דלתות במדינות נוספות, בתחרות מול מערכות אמריקאיות וצרפתיות. עבור האמריקאים, זה לפתוח את הפתח לתחרות במערכות אמריקאיות.