אחרי שהיה קורבן לחרמות ואלימות בכיתת עיצוב ההתנהגות אליה שובץ, בנו בן ה-12 של גיא אפריאט עזב את המסגרת ונמצא בבית כבר שלושה חודשים. מבית הספר אף אחד לא מתקשר או מנסה למצוא פתרון, אבל הוריו גילו לדבריהם: "ילד חדש". משרד החינוך בתגובה: "המקרה נמצא בטיפול מנהלת המחוז"

כהורים עסוקים ועמוסים, אנו נוטים להיאחז בתקווה ש"זמן איכות" קצר אך משמעותי עם ילדינו יהיה עבורם פיצוי ראוי. השאלה היא למה בדיוק אנחנו מתכוונים כאשר אנחנו מדברים על "זמן איכות"? מהן הטעויות הנפוצות שאנו עושים? ומה באמת כדאי לנו לעשות כדי לענות על הצרכים ההתפתחותיים שלהם? וגם: איך בתוך כל זה, לא נקפח את הצרכים שלנו?