כל מה שעלול להביא לרצח אסור בתכלית האיסור, ומה שמועיל לשמירה על חיי הזולת הוא מצווה: "לא תאנוס" אמור להחליף את הציווי "לא תנאף", "לא תרצח" הוא הדיבר החשוב ביותר, ולא בטוח שהחוק "לא תגנוב" הוא תמיד הוגן

סיפורו של יתרו מוכיח לנו שהתורה שייכת לכולם - ובתנאי שאתה בא ממקום של ענווה וחיבור אמיתי. ynet בשיתוף מקראנט-גשר וקבוצת ה"בעטלרס", מזמינים אתכם ל"משחק השבת"

בתוך ההכנות למעמד הר סיני מתבקשים בני ישראל לפרוש מקיום יחסי אישות, כי אי אפשר לקבל תורה בלי להתנתק לחלוטין

נשים מקבלות את התורה מתוך הבנת תפקידן, הבנת האחריות שלהן על הבית. ההשפעה שלהן יוצאת מהבית פנימה - כלפי חוץ. והגברים? בעבודת התורה אחרת לגמרי. נשים מקבלות תורה באמירה רכה, וגברים - בהיגד קשה. אבל עבודת התורה הגברית והנשית מתחברות

כל הדברות מצווים על עשייה או אי-עשייה, למעט דיבר אחד, הראשון: אנוכי ה' אלוקיך. מעתה, זה יהיה המקור לכל מערכות היחסים שלך. אם לבך יהיה פתוח אתי – הוא יהיה פתוח לעולם

עצותיו של יתרו - הראשונות בהיסטוריה שמציעות הפרדת רשויות - מלמדות אותנו דבר שהיה ידוע לחכמינו לכל אורך הדורות: שעם ישראל אינו יודע לנהל שלטון כראוי. צריך גוי כמו יתרו שידריך אפילו את משה רבנו, ועד היום הברדק חוגג

האיסור לעשות תמונה של האל נוגע בחרדה הכי עמוקה: ההבנה שהמציאות כפי שאנחנו תופסים אותה, היא חלק קטן מאמת גדולה שאיננו יכולים לתפוס, מה שאומר שהשליטה שלנו על החיים מוגבלת. אבל לא טוב שנצייר לעצמנו תמונה של איך הדברים צריכים להיראות, ולכן אנו נדרשים לוותר על התמונה הראשונה