בקהילות היהודיות אנשים חוששים לחייהם: "מל"טים עפים מעלינו, ורואים הרוגים כל הזמן. יש פה אזעקות במשך 6-5 שעות ברצף – לא נורמלי לשבת במרתף כל כך הרבה זמן". בשמחת תורה במיקולאייב נאלצו לרקוד בחושך – ויש מי שבוחרים להתקרב למסורת דווקא עכשיו

בעקבות הפרסום ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", נאסף סכום של למעלה מחצי מיליון שקלים לצורך שיקום ושחזור של אלפי הנעליים ממחנה ההשמדה, המהוות עדות מוחשית לפשעי הנאצים. הציבור תרם למעלה מ-100 אלף שקלים באמצעות תרומות קטנות רבות, ודירקטוריון בנק דיסקונט אישר תרומה בסך 100 אלף שקלים נוספים

בעקבות השואה נהרס בית הקברות היהודי בעיירה אופטוב, ותושבים פולנים השתמשו במצבות שבו לצורכי בנייה ולעיטור חצרות בתיהם. לאחר מבצע להשבת המצבות היהודיות, תיחנך בקרוב אנדרטה ממאות שברי מצבות שנאספו. אלא שמסביב לאודיטוריום ובית התרבות העירוני, בנויה חומת אבן שמכילה שברי מצבות – והעירייה מסרבת להכיר בכך ולסייע

דתיים מול חילונים, ערבים מול יהודים, שמאל מול ימין: ארגון גשר, בשיתוף מכון המחקר קנטר, בחן את דירוג המתחים בחברה הישראלית כפי שחווים אותם האזרחים - ומצא כי בניגוד לפוליטיקאים, האזרחים היהודים אופטימיים. אבל המתח החמור מכל רובץ לפתחנו

היא אם ל-11 וסבתא גאה ל-18, היא חרדית-ליטאית המתגוררת בבני ברק – וגם האישה הבכירה ביותר בתולדות מערך הכבאות וההצלה בישראל, בדרגה המקבילה לאלוף בצה"ל. אתמול נחשף ב-ynet כי רחלי פיסם תמונה לטפסר. בריאיון היא מספרת על הדרך הלא ברורה מאליה, על סדר העדיפויות שלה כאישה חרדית, על הברכה מהרב אדלשטיין – וגם למה לא תלך לסופּר במדים