ההמלצה לוותר על סעיף השוחד מעידה על להיטות הפרקליטות להרשיע בכל מחיר. במערכת בחירות בה כולם רוצים להיות ימנים, נרדפות היא חותמת ל"ימניות"

לו היו שועים אז היועמ"שית והפרקליטות לעצת בית המשפט לפני שלוש שנים וחוזרים מאישום השוחד הרעוע בתיק נתניהו, הרי שגם ללא הסדר יכל התיק להסתיים כבר - ולכל הפחות להיות בשלבי סיום

היכולת הכאילו-צבאית של משמרות המהפכה באיראן לשגר מדי פעם כטב"מ לא הופכת אותה למעצמה או למדינה עוצמתית - היא קרובה לתחתית הפירמידה של העושר הגלובלי

בסיציליה של המזרח התיכון, המדינה היא כבר לא אינטרס, אלא מטבע עובר לסוחר: כדי להציל את עורו, רה"מ נתניהו מוכר את עתיד המדינה בחבילות נוצצות ארוזות היטב

תבין, אריה היקר, לא נקבל יותר מצב שבו אתה שולח את ילדינו לקרב, בעוד נכדיך עריקים

העובדה שהמסר החוזר והעקבי מהשופטים מתייחס רק לעבירת השוחד מלמדת לכל הפחות כי בעיני ההרכב זהו האישום שמעורר את סימני השאלה המשמעותיים ביותר, ואילו שאר האישומים לא מעוררים סימני שאלה דומים

אפשר להאשים את צה"ל וצריך להאשים את צה"ל, אפשר להאשים את אמ"ן וצריך להאשים את אמ"ן, אפשר להאשים את שב"כ וצריך להאשים את שב"כ, אבל אם אחרי כמעט עשרים שנות שלטון הדרג הצבאי אינו נותן אמון בדרג המדיני, אם בין שתי המערכות שאמורות להגן על המדינה נוצר חשד הדדי, זו אינה רק הבעיה של הצבא זו אחריותו של ראש הממשלה. אתה המבוגר האחראי

 אין פה עניין מוסרי אלא טיבו של מקצוע הפוליטיקאי שבו בחר. הפילוסופית האמריקנית-יהודייה חנה ארנדט כבר כתבה: "איש מעולם לא הטיל ספק בכך שהאמת והפוליטיקה נמצאות ביחסים גרועים למדי זו עם זו"