הציבור האמריקאי לא ממש הבין בהתחלה למה צריך לצאת למלחמה רחוקה מבית, בזמן שבו לא נראה היה שיש איום ישיר ומיידי על ארצות הברית. מה הביא לשינוי?

בתקשורת, באקדמיה וברשתות החברתיות: איראן מנהלת מערכה מתמשכת להשפיע על דעת הקהל במערב נגד ישראל, לפגוע באמון הציבור של המערב במוסדותיו, לייצר פילוג ושיסוע פנימי ולכרסם בלגיטימציה של ממשלות מערביות. אין ברירה אלא להשיב לה מלחמה גם בחזית הזו

החלטה על חנינה לנתניהו בשלב זה היא חריגה ממילא - וכשהיא מתקבלת תחת לחץ חיצוני של מנהיג זר או תחת איום בסנקציות, היא עלולה להיראות ככזו שנעשתה משיקולים זרים ואסורים, ואף להביא לביטולה על ידי בג"ץ

המשטר האיראני חייב ליפול בכל מחיר, ללא קשר לאורך המלחמה. המפתח הוא אורך רוח. ובאירופה, אצל מי שאינם נגועים במזוכיזם הפרוגרסיבי, אפשר למצוא אהבה יוצאת דופן לישראל

אנחנו צריכים לדרוש מנתניהו ומממשלת ישראל לעקור את חיזבאללה מהשורש. לעמוד על פירוזו המלא. זה כנראה יוכל לקרות רק עם מבצע קרקעי נרחב

אנחנו דורשים בצפון את מה שקורה ברצועת עזה - העברת שטח הלחימה לצד של האויב והכרעת האיומים שעלולים לסכן את כוחותינו. זה אומר "קו צהוב" בצפון. אזור חיץ אמיתי, נקי מאיומים, עד נהר הליטני. הגליל לא יכול להמשיך להיות רצועת הביטחון של מדינת ישראל

לאחר שהבטיח שוב ושוב שיש לו את כל היכולות לנהל מדינה גם תוך כדי אישום פלילי. עכשיו הוא זקוק לנשיא שייתן לו "את הזמן לעשות את מה שדרוש"? זה המסר ששומעים אנשים במקלטים, הורים ללוחמים, אבות ואימהות לילדים

נפל דבר אשר שינה את דעתם והרגשתם של פליטי צד"ל  וגרם להם לשוב ולחוש את תחושת הבגידה אותה חוו במאי 2000 , עת הופקרו לנפשם ע"י צה"ל, אשר נטש בחפזה ונס מלבנון. תקף צה"ל את הכפר הנוצרי קליעה הסמוך לעיירה מרג'עיון אשר ממול המושבה מטולה