ההצעה שלי היא פשוטה: המדינה לא תשתתף במימון לימודים בהפרדה מגדרית, ואולם מוסדות בלתי מתוקצבים יוכלו לקיים אותם ללא הגבלה, כל עוד לא נמנעת מאיש האפשרות ללמוד בכיתות מעורבות

הפשיעה המאורגנת בישראל הכפילה את כוחה בתוך דו-קיום אפל שאינו מבחין בין המקור האתני של ראשי ארגונים או חבריהם, ועל המדינה לפעול בעוצמה ובנחישות כנגד תופעה זו

זכויות הנשים בעייתיות גם פה, אצלנו בבית. כשאתה יושב בבור בקריה או בחדר מלחמה, האיום לא עוצר כדי לבדוק אם מי שיושבת מול המסך היא "צנועה מספיק" או אם היא "מתאימה למרקם האנושי" של הדיון. באותם רגעים, הדבר היחיד שקובע הוא כישורים. מי שיודע לנתח, להחליט ולנצח

כיצד מתיישב ערך ההתיישבות עם היגדו של משה רבנו לבני גד וראובן, שביקשו ליישב את הארץ מעבר לירדן: "הַאחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"

ברקע ההסלמה בעימות בין וושינגטון לטהרן, יום השנה ה-38 ל"שתיית כוס התרעלה" - סיום מלחמת איראן-עיראק - מצית ויכוח ציבורי נוקב על שאלת שוך הקרבות. אף שישנה אי-הסכמה בין הזרם הפרגמטי שקורא לסיום המלחמה והסתפקות בהישגים חלקיים, ובין הזרם הרדיקלי שמסרב להיכנע לדרישות האמריקאיות, ההנהגה האיראנית אינה מפגינה כל נכונות להכרעות קשות וכואבות

זו אולי הפעם הראשונה שבה חלקים גדולים מהימין מבקשים מבג"ץ לעשות בדיוק את מה שבמשך שנים דרשו ממנו להפסיק לעשות – לבלום את הממשלה. דווקא מיארה ובג"ץ הם שמציבים כיום את המכשול המשמעותי ביותר בפני המשך המתווה שהממשלה מבקשת לקדם

איש התקשורת הפך לאידיוט השימושי של המוסלמים, מסייע להם להחריב את ארה”ב ומפיץ שקרים על מדינת ישראל. הוא עוד יצפה בה משגשגת

 “אלופי כיבוש” באו והלכו, וגורל הקריירה שלהם נקבע פחות לפי השאלה האם הצליחו להילחם ללא פשרות בטרור תוך שמירה על החוק (הישראלי והבינלאומי) והמוסר האנושי, ויותר האם הצליחו לא לעצבן יותר מדי את ראשי המתנחלים