שלושה שבועות לתוך הלחימה כמעט שכחנו שהטלוויזיה יכולה להציג דברים שאינם חדשות, או שאפשר לצלול לתוך פודקאסט במקום לתוך פיד הרשתות האינסופי. אז לרגל סוף השבוע איגדנו המלצות שיוכלו להסיח את דעתכם - סדרה אפלה ומושקעת של נטפליקס, סרט אנימציה על האגדה שלעולם לא מתיישנת, חברים של אריק איינשטיין מספרים עליו וסיפור אהבה שתוכלו לסיים בשעתיים

בין מטחי הטילים לדיווחי המקורות, אלמוג בוקר היה מהראשונים לזהות את גודל האירוע ב-7 באוקטובר. וכשזעקות העזרה בווטסאפ שלו הלכו ודעכו, הבין גם את גודל המחדל. בשילוב המוכר של נחישות ורגישות, מספר כתב חדשות 13 בדרום למה חשף את הטיפול בהתקפי החרדה שחזרו במלחמה, מה המשפט הראשון שאמר לפסיכולוג ואיפה הוא מתכנן לנוח, כשהכול ייגמר

הטבח של 7 באוקטובר הכה בתדהמה את זוכת פרס נובל, הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ'וק. רק לפני כמה חודשים שהתה בארץ והתערבבה בין המפגינים בקפלן, ועכשיו, כשהכול השתנה, היא עוקבת בקדחתנות אחרי המצב בישראל. בריאיון בלעדי, לרגל צאת ספרה זוכה פרס המאן בוקר "נדודים", מספרת אחת היוצרות החשובות של זמננו מדוע כולנו מחכים היום לאיזו קטסטרופה, ועל התקווה שהיא מוצאת בבחירות בפולין

סיפורי הזוועות שחולקים הילדים כבדרך אגב. סינון השירים שמעוררים טריגרים. המבטים החלולים של ההורים בקהל. והכעס על המדינה, שלא נמצאת שם. מסע במלונות המפונים, בין סלפיז לריקודים בקביים לצלילי מרגול ו"תנו לגדול בשקט", עם האמנים שמגיעים לשמח ויוצאים שבורים

עמדתי שם ביום הולדת 7, מעל הנרות הצבעוניים בעוגה שלי, ולא הצלחתי לבחור בין שתי המשאלות: "בבקשה-בבקשה שאמא תסכים להביא לי כלב" או "בבקשה-בבקשה שאף פעם לא אראה את אמא בוכה" | טור אישי עם שיר מיוחד בביצוע רמי ומשי קלינשטיין, על ילדים ישראלים במציאות בלתי אפשרית

מאז שהחלה המלחמה, והחדשות והרשתות התמלאו בתמונות ההרוגים, הצייר אביעד סייביץ' הציב לעצמו מטרה: לקבל כל בקשה של קרוב או בן משפחה המעוניין להנציח אותם. כעת, לאחר שאייר כ-93 דיוקנאות, הוא מספר על המחיר הנפשי שזה גובה, מאמין שהמטרה מקדשת הכול ("גם אם זה יגיע למצב שיהיה מספר איורים כמספר הנופלים") ומשתף מה הבקשה היחידה שסירב לה. צפו

דווקא שם, בהלוויה של משפחה שלא הכירה, דניאלה לונדון דקל סוף סוף הצליחה להוציא את הדמעות. רענן שקד לא יכול להבין איך, ריבונו של עולם, אנחנו ממשיכים לחיות כשבעזה יש ילדים חטופים. בין ביקור בבסיס לביקור בבית חולים, חנוך דאום נפגש עם גיבורים מהחיים. ושלמה ארצי שר עם חיילים "ותן לנו לשוב ולראותו", כי יותר מזה אנחנו לא צריכים

כשחברתה הטובה כרמית עברה לבארי, קרן פלס התאהבה בקיבוץ הפסטורלי. אבל בבוקר ה-7 באוקטובר היא גילתה שאותו גן עדן הפך לגיהנום, וכשהן יחד על קו הטלפון, פלס ליוותה אותה בזמן שהזוועות החלו להתבהר - ולא נחה עד שנפגשו. בטור ראשון מתוך פרויקט שבו אמנים משתפים ברגעים שצרבה בהם המלחמה, היא מספרת על האימה שעברה כרמית והחברים שאיבדה, אך גם מבטיחה: "לא נשכח את הטוב שלהם ולא ניתן לרוע להכריע אותנו"