מידי שנה מבטיחים לנו שהעצרת השנתית לזכרו של יצחק רבין ז"ל תהיה א-פוליטית ובלתי מסיתה, ומידי שנה חוזרות הפוליטיקה וההסתה לכיכר. אז מה הפלא שלמעלה ממחצית מבני העם הזה מדירים עצמם ממנה?

ארה"ב מתעוררת לבוקר חדש ולמצב פוליטי שלא הכירה כבר עשרות שנים. לנשיא אין רוב בבית הנבחרים ואומה שלמה כבר אינה מאמינה בשיפור המצב הכלכלי בקרוב.

כשהיכל התרבות הופך לשוק דירות, אין פלא ששר השיכון חוגג במתחם הכי נחשק ליהודים

ביהמ"ש ראוי לביקורת - לא על חומרת עונשו של פיני כהן אלא על ההקלה בעונשים אחרים

בית-הנבחרים החליף הנהלה אבל אבל מסיבת תהליך השלום תימשך, כמו בימי הדמוקרטים

אתמול קיבלתי מייל מאחת הקוראות של הבלוג אשר סיפרה לי בבהלה ש"הבלוג שלך על דויד גרוסמן כלשונו פורסם ביום שישי האחרון בשבועון הלוס-אנג'ליני 'שבוע ישראלי', בחתימתו של אחד בשם מיכה קינן... אם זה לא הפסבדונים שלך, אז מישהו הקורא לעצמו עורך השבועון ומופיע תחת השם גל שור, עשה תרגיל פיראטי וחייב לשלם, להתנצל, או להוציא את עצמו ממעגל העיתונאות! אז בשם היושר הפנימי, היידה, ליאור! קח יוזמה ותבוא גאולה לעולם ויפה שעה אחת קודם". ובכן, אין לי פסבדונים, אני לעולם לא נוהג ...

אלוף בן | אוסלו שלו

אחד הפתרונות המועדפים הן קרנות הריט, המדמות השקעה ישירה בנדל"ן