כמו במקרים קודמים רבים מאוד בשוק, בעוד יצרניות הטלפונים הגדולות עוד מחפשות את הדרך להכניס את המצלמה מתחת למסך, כך שהוא יהיה באמת נקי – בלי חרירים ובלי מגרעות שמכערות את התצוגה – מגיעה יצרנית יחסית קטנה ועושה זאת הרבה לפניהם. הפעם מדובר ב-ZTE הקטנה יחסית, שגם אינה זוכה ליותר מדי הצלחה בארצות הברית. מתחת למסך: מצלמה, צליל, תאורה וחיישן טביעת אצבע. Axon 20 5G של ZTE. צילום: ZTE אחרי שהצליחה במכירות במגרש הביתי שלה, ZTE הסינית משיקה כעת את הסמארטפון, Axon 20 5G, באופן גלובלי, והוא מרשים למדי גם מעבר לכך שמצלמת הסלפי נמצאת מתת למסך, והוא מלווה גם בשבב בקרה מיוחד, שפותר את בעיות הסנכרון שנובעות מכך שהמצלמה נמצאת מתחת לזכוכית. מעבר לכך, מדובר בזכוכית ייחודית, שמשלבת אלמנטים אורגניים ואנאורגניים כדי לספק את השקיפות המתאימה מבלי שיהיה ניתן להבחין בעדשה מקדימה. המסך מיוצר בטכנולוגיית OLED, וגודלו 6.92 אינץ', עם תמיכה ב-10 ביט וב-HDR ועם כיסוי מלא למרחב הצבעים DCI-P3. המעבד הוא Snapdragon 765G עם תמיכה ב-5G, ויש גם שבב DTS:X שמספק אודיו תלת-ממדי. המצלמה הראשית מבין הארבע מגיעה עם חיישן 64 מגה-פיקסלים עם תמיכה בצילום וידיאו ב-4K בקצב של 60 פריימים/לשנייה. המחיר של הטלפון סביר לחלוטין ועומד על 449 אירו, והוא יהיה זמין גם באירופה ובאיחוד האמירויות אם מישהו נוסע בקרוב.

יועץ אבטחה, שעבד בעבר בסולארווינדס (SolarWinds), הזהיר לפני שנים את הנהלת החברה מפני סיכוני אבטחת סייבר, ואף הציג בפניה תוכנית לשיפור רמת האבטחה בחברה – אלא שהנהלת סולארווינדס התעלמה מדבריו. במצגת Powerpoint בת 23 שקפים, שנבדקה על ידי בלומברג ניוז, איאן ת'ורנטון-טראמפ המליץ ​​למנהלי החברה בשנת 2017 כי עליהם למנות מנהל בכיר לאבטחת סייבר, ואמר להם כי "הישרדות החברה תלויה במחויבות פנימית לאבטחה". חודש לאחר מכן הוא סיים את עבודתו בחברה ואמר, כי הוא מאמין ש"המנהיגות שלה לא מעוניינת לבצע שינויים בעלי השפעה משמעותית". ת'ורנטון-טראמפ, כמו גם מהנדס תוכנה לשעבר של סולארווינדס ששוחח עם סוכנות הידיעות, אמרו, כי לאור סיכוני אבטחת הסייבר שנתגלו בחברה, הם צפו, כי "פריצה גדולה לחברה היא בלתי נמנעת". "אני מאמין כי בהיבט האבטחה, סולארווינדס הייתה יעד קל להפליא לפריצה", אמר ת'ורנטון-טראמפ, כיום מנהל אבטחת המידע הראשי בחברת מודיעין האיומים Cyjax. ת'ורנטון-טראמפ עבד ב-LogicNow, חברת מחשוב ענן בריטית, שנרכשה על ידי סולארווינדס ביוני 2016. "מניסיוני", אמר, "סולארווינדס לא השקיעה מספיק בבניית תרבות אבטחת סייבר בחברה". בהודעת דואר אלקטרוני שהסבירה את הסיבות לעזיבתו, אותה הוא שלח למנהל שלו בחברה, ב-15 במאי 2017, ת'ורנטון-טראמפ כתב, כי הוא "איבד אמון בהנהלת החברה. נראה כי ההנהלה אינה מוכנה לבצע את התיקונים הנחוצים לדעתי להמשך התמיכה במותג האבטחה שבניתי ב-LogicNow. היה חוסר באבטחה ברמת המוצר הטכני, והייתה מנהיגות בצמרת, שהאבטחה עניינה אותה במידה מינימלית", אמר ת'ורנטון-טראמפ, "כבר ב-2015 ידענו שהאקרים מחפשים כל מסלול לחדור לעסק. אבל סולארויינדס לא הסתגלו. זו הטרגדיה. היו הרבה לקחים שאפשר היה להפיק, אבל החברה לא שמה לב למתרחש". בתגובה לדיווח, אמר דובר סולארווינדס כי "בראש סדר העדיפויות שלנו עומדת העבודה שלנו עם לקוחותינו, שותפינו בתעשייה וסוכנויות ממשלתיות – כדי לקבוע אם ממשלה זרה תזמרה את המתקפה. אנו נדרשים להבין בצורה הטובה ביותר את מלוא היקפה ולסייע במתן מענה לכל הצרכים המתפתחים של הלקוחות. אנו מבצעים עבודה זו במהירות ובשקיפות ככל האפשר. (לאחר מכן) יהיה הרבה זמן להביט אחורה, ואנחנו מתכננים לעשות זאת בצורה שקופה". בנוסף, החברה הודיעה כי היא "משתפת פעולה עם רשויות החוק וממשיכה לאסוף את כל המידע הרלוונטי כדי להבטיח שאירוע כזה לא יקרה שוב". עינת מירון, יועצת חוסן סייבר לארגונים, אמרה כי "חשוב להבין, בכל מקרה של מתקפת סייבר, תמיד, אבל תמיד, יתברר שאפילו צעדים קטנים של אחריות ומעורבות בלבד מצידה של ההנהלה – היו מצמצמים את החשיפה לסיכון ואפילו לעיתים מונעים אותו". לדבריה, "בכל ארגון שהותקף ניתן למצוא עשרות של מערכות הגנה טכנולוגיות ועדיין, כאמור, המתקפה מצליחה. ארגונים בארץ, כמו גם בעולם, משתמשים בתפיסות הגנה שכבר מזמן לא רלוונטיות ולא עומדות בקצב של התוקפים. מנהלים וחברי דירקטוריון חייבים – וזה כבר לא עניין של אפשרות, או שילוב עתידי בתוכנית העבודה – לעצור הכל ולהתחיל כבר עכשיו לשאול שאלות ברורות. עליהם להתייעץ במי שמומחים באמת בסיכוני סייבר עסקיים – ולא רק טכנולוגיים. זאת, כדי לחסוך לעצמם ולנו, הציבור, את הסיכון ממתקפת סייבר עליהם".

שוב האצבע גוללת את מסך הסמאטרפון… וואו, כמה אני רוצה לצאת לחופשה מפנקת על שפת הים באיזה יעד אקזוטי, חשבתי, בזמן שגללתי בין בחזרה למציאות… אין כסף עכשיו, נגמרו לי ימי החופשה, ומי ישמור על הילדים? ובכלל, יש קורונה בחוץ. אבל לכי תגידי את זה לפייסבוק. בינתיים, איי סיישל הוגדרו כירוקים עבור הישראלים, והחופים שם כבר הפכו לנוף קבוע בפיד, וכל זה רק מגדיל את ההתלהבות מהרעיון. אינספור חברות מציעות לצאת לחופשה שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי, ולאט לאט אני מרגישה שאין לי ברירה אלא לגרום לזה לקרות, ולעזאזל המינוס. ככה זה מרגיש כחודרים לך לרשות הפרט. לא תמיד חייבים לגנוב לך את כרטיס האשראי. לפעמים פשוט דוחפים לך את החופשה השנתית בגרון. לא משנה – קורונה, לא קורונה –  קטן עלייך 7,000 דולר לשבוע לאדם. פרטיות היא מרכיב בסיסי באוטונומיה שלנו כבני אדם. יש לה חשיבות באינספור היבטים הקשורים בחיי היום יום שלנו. הרי לא היינו מתפשרים על פגיעה באוטונומיה הפיזית שלנו. אם מישהו היה פורץ אלינו הביתה או פוגע בגוף שלנו, היינו דורשים ממנו דין וחשבון. אז למה על הפרטיות שלנו אנחנו מתפשרים מהר כל כך? התשובה היא, כי זה פשוט מאוד ונוח מאוד. הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו: סמארטפונים, רשתות חברתיות, גוגל, אפליקציות ניווט, או כל אפליקציה אחרת שהופכת את חיינו לקלים יותר. אפילו אלו שסתם נועדו להנעים לנו את הזמן. כולן באות עם מחיר. הבעיה מתחילה כשאנחנו לא יודעים מה המחיר שאנו משלמים. עוד לא למדנו. עוד לא סיגלנו לעצמנו את ההרגל לעצור ולחשוב: רגע, מה יודעים עלי? האם אני מעוניינת שיידעו את זה? ומה עושים עם המידע הזה? כמעט כל אפליקציה שאנחנו מורידים, כל אתר שאנחנו גולשים בו, כל רשת חברתית שאנחנו חברים בה אוספים עלינו מידע: על מה עשינו לייק, על אילו פוסטים התעכבנו, איפה אנחנו נמצאים פיזית ודיגיטלית, מה חיפשנו, מה קנינו ועוד ועוד. זה כבר הפך לחלק לא נפרד מהחיים שלנו, ובלי לשים לב אנחנו מאשרים את כל תנאי השימוש בהרף עין מבלי להבין את המשמעויות. המידע הזה משמש מפרסמים. הם מציגים לנו תוכן שמותאם בדיוק בשבילנו. במילים אחרות, אין לנו עוד שליטה על מה שנראה. מישהו אחר מחליט בשבילנו: מה נרצה לאכול, לאן נרצה לנסוע (לסיישל!) ואפילו למי נצביע בבחירות הקרובות. כלומר כשסיפרתי לפייסבוק שאני אוהבת חופשות או נעליים, או שאני צריכה מוצץ לילד, נתתי לכל מי שקונה מידע מפייסבוק לא רק מידע, אלא מפתח לארון הצרכים שלי, לדאגות שלי, לחלומות שלי, למאוויים שלי. וברגע שארגונים עסקיים יודעים זאת, הם יוצאים לעבוד. ומכיוון שהם מכירים אותי טוב כל כך, הם פונים לארון הדחפים שלי באופן קבוע, מסודר ומתוזמר. התוצאה מזכירה קצת ילד ליד תנור, שבו אמא אופה עוגה. הריח של העוגות פשוט יכול להוציא אותו מדעתו ובסוף, הוא חייב לטעום. וזה רק שימוש אחד. כבר תקופה ארוכה שעל סדר היום נמצאת, ואפילו יותר מתמיד, המחלוקת הפוליטית. ימין-שמאל, חרדים-חילונים, ביבי-גנץ, כן קורונה-לא קורונה. המידע שלי מאפשר, למשל, לארגונים פוליטיים, להפעיל אותי דרך הפחדים שלי. המידע שאני מספקת הוא כל כך רב וכל כך מפורט, שאפשר בקלות לבנות פרופיל של הפחדים הגדולים ביותר שלי והאיומים המשמעותיים ביותר על אורח החיים שלי. תכנים שמתארים תסריטים כאלה יכולים להשפיע ואכן משפיעים על הבחירות הפוליטיות שלי, למשל. מה יקרה אם הפרופיל שלכם, שכולל את המחשבות הכמוסות שלכם, המיקום הגיאוגרפי שלכם 24/7, המצב הרפואי שלכם, המצב הכלכלי שלכם, מצב הנישואים שלכם ועוד, דולף החוצה? כל המידע האישי שלכם, הפרטי ביותר, הופך כהרף עין לנחלת הכלל. מעבר לתחושת ה"פדיחה" שמתלווה לאירוע מהסוג הזה, עשויות להיות לו גם השלכות חריפות על החיים שלנו. דמיינו לעצמכם, שהמידע הזה משמש כדי לגנוב את הזהות שלכם, לרוקן את חשבון הבנק שלכם, לסחוט אתכם, להרע לכם, לגרום לכם נזק ממשי, בבית או בעבודה. התרחישים האלו אינם דמיוניים בכלל. רגע, מה אפשר לעשות? הרגולטורים כבר הבינו שמישהו צריך להגביל את השימוש במידע שלנו, האזרח הקטן, ולדאוג שהמידע הזה יהיה מוגן. אבל אין בכך די. הרי לא נעבור מחר בחזרה לטלפונים טיפשים. לא נמחק את החשבונות שלנו באינסטגרם ופייסבוק ולא נפסיק להשתמש בגוגל. אנחנו ממשיכים להיות חשופים. מה שכן אפשר לעשות הוא להיות מודעים יותר, אימפולסיביים פחות: לבדוק אילו הרשאות אנחנו נותנים לפייסבוק, לגוגל, ולאפליקציות של שני ילדים ועז מקזחסטן עילית. למחוק את מה שמיותר ולמנוע הרשאות מיותרות. העז הקזחית לא באמת צריכה גישה לאנשי הקשר שלכם. כשאתם נרשמים לאתרים ושירותים, חשבו האם אתם מוכנים לתת לאתרים האלה את המידע שלכם. האם אתם סבורים שהם יצליחו לשמור עליו. הימנעו ממי שלא. וזכרו, הפרטיות היא מושג אמורפי, אבל המשמעויות שלה הן לא כאלה. הן מוחשיות לגמרי: זה לא הפרופיל שלכם שהם נכנסים אליו – זה הראש שלכם.   הכותבת היא יועצת אבטחת מידע ופרטיות ב-2BSecure, חברת אבטחת המידע והסייבר של מטריקס.

אמנם, כפי שאומרים לא אחת מומחי אבטחה, כל דבר הוא פריץ… אבל בימים אלה, כשמדי יום אנו שומעים על פריצה למחשבים ולסמארטפונים, אולי כדאי למשתמשים לבחון שירותים שנועדו לשמור על פרטיות המידע שלהם. שירות ProtonMail הוא שירות מייל מוצפן של חברת פרוטון (Proton), שהחזון שלה הוא הגנת פרטיות מקוונת. לפני כשנה הרחיבה החברה את השירות, והוסיפה לו גם שירות לוח שנה שמבטיח הצפנת קצה לקצה. עד כה, השירות היה זמין רק באמצעות ממשק וובי, אבל כעת השיקה החברה גם אפליקציה לאנדרואיד. אפליקציית ProtonCalendar זמינה בשלב זה רק למנויים משלמים של ProtonMail ו-ProtonVPN, וניתן להוריד אותה מחנות Play של גוגל, או מ-APK Mirror. למרות שהיא עדיין בשלב בטה, היא מציעה את מרבית התכונות הקיימות בגירסת הווב. האפליקציה מאפשרת לנהל עד 10 לוחות שנה, והמשתמשים יכולים ליצור ולמחוק אירועים, תוך סנכרון בין האפליקציה הסלולרית ליישום הוובי. היא גם תומכת במצב מואר/אפל, ומשתמשים יכולים גם להוסיף אימוג'ים לאירועים. אבל לא זה העיקר, כמובן. מהות האפליקציה היא הצפנה של מידע, כמו כותרות אירועים, תיאוריהם, מיקומים ומשתתפים, בתוך המכשיר עצמו, לפני שהמידע עובר לשרתים. דבר זה מבטיח שאיש מלבד המשתמש (והאנשים שאיתם הוא שיתף) לא יוכל לצפות באירועי לוח השנה. פרוטון מציינת, כי היא עובדת על הוספת תכונות נוספות לאפליקציית האנדרואיד, כמו היכולות להוסיף משתתפים לאירוע, להגיב להזמנות ולייבא אירועים. בנוסף, היא מבטיחה גם להשיק אפלקציה ל-iOS במהלך 2021.

כתב: סאבו טיילור דיאב, סמנכ"ל השיווק של Ridge Cloud. בשנים האחרונות, עם הגעת העננים הציבורי והפרטי לבשלות, קיבל הדטה סנטר המקומי תפקיד חשוב ביכולת שלו לספק שירותי תמיכה מקצועיים ללקוחות שרוצים "ללכת עם ולהרגיש בלי". החיבור המהיר לספקי ענן ציבוריים כגון AWS ומיקרוסופט עם ה-Azure שלה אפשר להציע ללקוחות הדטה סנטר שלה סל רחב של שירותים, הכוללים חיבור לתשתיות ענן וירטואליות לקבלת גמישות, שירותים לפי דרישה וסקלביליות, ובנוסף, לספק שירותי תשתית מקומית, עם כל היתרונות בעבודה מול ספק שירות מקומי וזמין 24/7. לקוחות רבים ראו במערך ההיברידי פתרון אידיאלי לעלייה בצרכיהם העסקיים וחילקו את עומסי העבודה שלהם בין הענן הציבורי לזה הפרטי, תוך שמירה על ניהול אחיד ושוטף, ותמיכה ממושכת מאנשי המקצוע בדטה סנטר. כניסתן של טכנולוגיות חדשות, בהן הדרישה לכוח מחשוב מקומי זמין, שהכרחי לפעילות העסקית, הציבה אתגר חדש בפני הענן הציבורי וגם בפני הדטה סנטר המקומי של הארגון. ספקיות הענן הגדולות פיתחו מוצרים המאפשרים לחברות אלה להשתמש בשירותי ענן, ובעיקר שירותי קוברנטיס וקונטיינרים מנוהלים, אך בעלי תג מחיר גבוה. חברות נדרשו לבחור בין הגמישות והיעילות של הענן הציבורי לבין הקרבה והיציבות של הדטה סנטר המקומי. הפתרון של MedOne ו-Ridge Cloud הדטה סנטרים של MedOne הפכו באחרונה לזן החדש בקטגוריית הדטה סנטר ההיברידי. בשילוב הטכנולוגיה של Ridge Cloud, שהעניקה לתשתית הקיימת של MedOne מתווה תשתית וירטואלית עם יכולות ענן ציבורי על התשתית המקומית, הכוללות שירותי ענן מנוהלים, גמישות וסקלבליות בענן המקומי, מציעה MedOne לקהל לקוחותיה את היכולות הבאות: פריסת אפליקציות מבוססות ענן עם שירות קוברנטיס וקונטיינרים מנוהלים על התשתית של MedOne דרך ממשק API קל ואינטואיטיבי. רשת שותפים רחבה ומבוזרת ברחבי העולם, שמאפשרת ללקוחות MedOne לפרוס את האפליקציה שלהם בכל מקום אחר בעולם, כחלק אינטגרלי מממשק הקיים וללא צורך במעבר לספק אחר או התנהלות עסקית עם גורמים חדשים. הכול נשאר תחת קורת גג אחת. ביחד עם החיבור הישיר לספקיות ענן ציבורי אחרות והיכולת של MedOne לספק מולטי קלאוד אמיתי, לקוחות רבים רואים בארכיטקטורה החדשה שהיא מציעה פתרון אידיאלי ומענה הולם לצרכים העסקיים החדשים ולכיוונים חדשים שמתאפשרים בזכות הטכנולוגיה. Ridge Cloud הינה חברה ישראלית המספקת סביבת ענן ציבורי עם שירותים מנוהלים על גבי דטה סנטרים מקומיים ביותר מ-80 מקומות בעולם. החברה מאפשרת למפתחים ולאנשי DevOps את היכולת לפרוס את האפליקציה שלהם בעזרת שירותי ענן מודרניים, כגון קונטיינרים ושירותי קוברנטיס מנוהלים, כמו בכל ספקית ענן גדולה – אך מאפשרת זאת בדטה סנטר הקרוב ביותר לקהל היעד שלהם, ובלחיצת כפתור.

יצרנית הסמארטפונים הסינית ואן-פלוס (OnePlus) מתכוונת להיכנס גם לתחום ההתקנים הלבישים ובייחוד לשוק הצפוף של השעונים החכמים, ותשיק את השעון החכם הראשון שלה בתחילת 2021 – כך אישר פיט לאו, מנכ"ל החברה, בציוץ בטוויטר, שבו כתב: "רבים מכם אמרו שהם רוצים שעון, וכפי שייתכן ששמעתם במהלך סוף השבוע – אנחנו מכינים אחד, שיוצג בתחילת השנה הבאה. חלומות אכן מתגשמים". לפני כמה שנים דווח, כי החברה תכננה שעון חכם המבוסס על מערכת ההפעלה Wear OS (שנקראה אז Android Wear), אבל החברה עצרה אותו, ולדברי המנכ"ל בראיון עימו ב-2016, "השלמנו את העיצוב, ובכל זאת החלטנו לבטל אותו. עלינו להיות ממוקדים". בשנים האחרונות החלה ואן-פלוס להסתעף לתחומים נוספים מלבד סמארטפוני העילית שלה, ומייצרת כעת גם מגוון אוזניות, קו של טלפונים זולים הממותג תחת השם Nord, ואפילו טלוויזיות חכמות. בינתיים לא ידועים פרטים נוספים על השעון של ואן-פלוס, אבל בהתחשב בעובדה שבעלי החברה (תאגיד הענק BBK Electronics) הם גם הבעלים של המתחרה אופו (Oppo), ושהאחרונה השיקה השנה גם היא את השעון החכם ראשון שלה – ייתכן שהוא ישאב כמה תכונות מהשעון החכם של אופו.

"גם גברת עיוורת יודעת לעשות הכול, רק בדרך אחרת", כך מסתיים ספרה של מלי לוזון, המוקדש לאמה, שהייתה עיוורת. מרגלית שקורי ז"ל לא עשתה לעצמה הנחות בחיים. למרות היותה עיוורת מלידה, היא שתתה בצמא את החיים, ללא כל תחושת נחיתות. היא חייתה חיים מעט שונים, אבל רגילים: למדה בבתי ספר לרואים, עברה בהצלחה את בחינות הבגרות, התחתנה, ילדה ילדים – ועבדה כל חייה. לפני שבעה חודשים, בגיל צעיר יחסית, 70, נפטרה מרגלית ז"ל מסרטן. "אימא הייתה יפה ואצילית. הסרטן הארור לקח אותה מהר", אומרת מלי לוזון, בת 44, שעובדת בשיווק ב-IT מזה שני עשורים. "מיד לאחר מותה צץ לי רעיון: להנציח את זכרה בכתיבת ספר ילדים. מילים תמיד דיברו אליי, ובתוך חודשים ספורים סיימתי את הכתיבה". הספר, הגברת העיוורת, יצא לאור באחרונה בהוצאת צמרת, וכבר זוכה להתעניינות רבה בקרב ילדים בגיל הרך, בני נוער, כמו גם בקרב מורים, שנעזרים בו ללימוד ולהנגשת הנושא. עטיפת הספר הגברת העיוורת. איור: מיכל רון מרגלית נולדה בחולון, שם גדלה וסיימה את תיכון קוגל, כשהמורים סייעו לה בהקראת חומרים ובהשתלבותה בכיתת רואים. בגיל 22 היא התחתנה עם מוטי, גם הוא עיוור – כיום בן 79. לאחר החתונה התגוררו השניים בהרצליה ועם הולדת בנם השלישי, אבי, המשפחה עברה לחולון, ואמה של מרגלית סייעה להם בגידולו. "לא התביישנו בכך שההורים עיוורים – היינו גאים בהם" "לאורך כל חייהם המשותפים", מספרת מלי, "ההורים התנהלו ככל זוג רגיל: הכינו כריכים לילדים לבית הספר, יצאו לעבודתם כמרכזנים, ועשו זאת באוטובוסים. אמא עבדה במשרד מס הכנסה 3 בתל אביב ואבא – במשרד הבריאות ובשראל". לדבריה, "לא התביישנו בכך שההורים שלנו עיוורים. אנחנו, הילדים, היינו גאים בהם. ההורים, מצידם, לא ויתרו לעצמם, לא ביקשו פטורים והנחות. הם ליוו אותנו בטיולים, תמיד הם היו שווים במעמדם. לאמא לא היה כל קושי, והיא הלכה בגאון עם מקל הנחיה. אם היא נתקלה במכשול ברחוב, או בדלת ארון בבית, תגובתה לפציעה הייתה 'לא נורא, זה יעבור'. העיוורון שלה נכח, אבל לא היה סיפור". "בבית, אמא עשתה הכול – בישלה, כיבסה וכדומה, וכל זאת ללא תחושת התקרבנות כלשהי. גם כאן, היא הייתה ככל הורה אחר", מספרת לוזון. "אמי ידעה לזהות מי מגיע הביתה לפי הקול של הצעדים. רק כשיצאתי מהבית הבנתי כמה הרבה היא עשתה – בישול, ניקיון ותפעול כל מטלות הבית. לאמא היו טריקים להתמודד עם כל מטלה, להבדיל בין אבקת כביסה למרכך, בין חומץ לשמן, ועוד. היו לה כל מיני סימנים כדי לזהות חפצים ומוצרים. אם היא נכוותה בבישול, התגובה המיידית הייתה 'אין דבר'. אם הגרביים הלבנים יצאו צבעוניים מהכביסה – גם זה בסדר גמור". מפגש בין ילד רואה לאישה עיוורת לאחר מות אמה, לוזון חיפשה בארץ ספרי ילדים על עיוורון, ולמעט אחד – לא מצאה. "חיפשתי כיצד ניתן להנגיש את נושא העיוורון לילדים, כדי שהם יכירו שיש דרכים רבות להתמודדות עם המוגבלות ולחיות חיים רגילים", אמרה. עם סיום כתיבת הספר, "שהיה מלווה בטלטלה רגשית", כדבריה, לוזון פנתה להוצאת הספרים צמרת, ולאחר הליך האישור הספרותי, הוא יצא לאור לפני כחודש. הספר, הכתוב בחרוזים, מספר את סיורו של הילד הסקרן יואב, שפוגש את מרגלית במעלית ורוצה לדעת איך מתנהלים חייה כעיוורת. יואב אוזר אומץ ופונה למרגלית. זו מזמינה אותו לביתה, ועל שוקו חם ועוגיות, חושפת אותו לעולם העיוורים, לקשיים ולאופן ההתמודדות עמם – כתב הברייל, מזהה הצבעים, מכשירים מדברים וכדומה. כך יואב מבין שמרגלית עושה את הכול כמו כולם, אף אם בדרך שונה. את הספר מעטרים האיורים של המאיירת מיכל רון. "מיכל עברה תהליך מרגש", סיפרה לוזון. "יש לה אחיינית עיוורת, ובעבודה המשותפת שלנו, הנגשתי אותה לנושא". מתוך הספר הגברת העיוורת. כתבה: מלי לוזון. איירה: מיכל רון "המסר המרכזי של הספר הוא שגם גברת עיוורת יודעת לעשות הכול, רק בדרך אחרת", סיכמה לוזון. "הספר מציג את אורה של אמי, מרגלית ז"ל: היה בה אור ענק, פנימי, שהספיק לכמות בלתי נתפסת של אנשים. זו צוואתה הרוחנית – להמשיך להאיר את האור הגדול שהיה בה, על אף שהייתה עיוורת. היא חיה תחת המסר שאין מכשול שאי אפשר לצלוח. למרות עיוורונה, היא ניפצה כל תקרת זכוכית אפשרית, ולא נתנה למוגבלות לנהל אותה". לרכישת הספר לחצו כאן.

פורום תל"מ (תשתיות לאומיות למחקר), שבו חברים משרדי ממשלה וגופים ציבוריים, החליט לפני ימים אחדים לאמץ את המלצותיה של ועדת מומחים בראשות ד"ר ארנה ברי, מבכירות ההיי-טק הישראלי, כיצד המדינה צריכה לקדם את תחום הבינה המלאכותית בישראל. לפי ההחלטה, יועבר לטובת הנושא בשנים הקרובות סכום של חמישה מיליארד שקלים, כאשר חצי מיליארד מהם יינתנו באופן מיידי – לטובת שורה של פעולות שאמורות לקדם את ישראל לעמדה מובילה בתחום. עבודת הוועדה הייתה מקצועית ומקיפה, ויצרה מפת דרכים ברורה מה נדרש לעשות ובאיזה תעדוף. יש בוודאי קוראים שיטענו, ובצדק, שלא מדובר בתחום חדש, גם בישראל – הוא קיים במשך שנים במערכות צבאיות וביטחוניות אחרות, כמו גם במערכות הנדסיות ובטכנולוגיות מורכבות. אלא שלאורך השנים חלו בו התפתחויות, ומדינת ישראל צריכה להדביק את הקצב. שינוי משמעותי במערכת היחסים שבין האדם למכונה קחו למשל את עולמות ה-BI והביג דטה, שמשיקים לעולם הבינה המלאכותית. אלה מטפלים באתגר שעומד בפני כמעט כל הארגונים, ובשנים האחרונות יותר מכל: התפוצצות הנתונים, והצורך לנתח ולהבין אותם. המגזרים העסקיים הבינו שאנליטיקה נכונה של מידע רב, שזורם בערוצים שונים בתוך הארגון ומחוצה לו, הוא ביצת זהב, שיכולה להצעיד את העסק קדימה ולהעצים את הבידול התחרותי שלו. תחום הבינה המלאכותית השימושית נועד לסייע באתגר הזה. אלא שמדובר באתגר גדול בפני עצמו, משום שיש ל-AI יכולות חישוביות אדירות, שמשנות בצורה משמעותית את מערכת היחסים שבין האדם למכונה. הבינה המלאכותית מאפשרת לקבל החלטות, לנתח מצבים ולחזות אסונות או מגמות באופן שמוח האדם לא מסוגל לעשות. זאת אחת הסיבות, אם לא הסיבה המרכזית, שהבינה המלאכותית מהווה כלי מרכזי בפעילות של מוסדות וארגונים שמקבלים החלטות ומבצעים תוכניות לטווח ארוך. היא גם קיימת במערכות תפעוליות שיודעות להניע דברים בצורה אופטימלית, ובעיקר מסייעת לחקור ולהבין טוב יותר את מה שנראה לנו שאנחנו מבינים, אבל בדרך כלל ממש לא. המרוץ העולמי לבינה מלאכותית התובנה שהמדינה צריכה להתערב בתחום הבינה המלאכותית ולהקצות לכך משאבים החלה לחלחל לפני כשנתיים, בדו"ח של רשות החדשנות. הדו"ח סקר את השקעות הענק של מדינות בעולם בעולם זה – ארצות הברית, סין, אירופה ומדינות נוספות. כולן גיבשו תוכניות אסטרטגיות לקידום התחום אצלן, ולמעשה קיים בעולם מרוץ לבינה המלאכותית. לישראל יש פוטנציאל גדול להיות בין המדינות המובילות במרוץ הזה, משום שעל פי אותו דו"ח, היא ממוקמת במקום השלישי במספר הסטארט-אפים הפעילים בתחום (1,400, נכון לראשית 2019) – אחרי הסינים והאמריקנים. רוב החברות הללו קמו בחמש השנים שלפני פרסום הדו"ח, כאשר מחצית מהן נמצאות – או לפחות נמצאו לפני כשנתיים – בשלבי מו"פ, והיתר פיתחו פתרונות לתחומים כגון האנליזה העסקית והבריאות (שלאחר מכן, בחודשים האחרונים, תפס תאוצה, בגלל הקורונה). ד"ר ארנה ברי, יו"רית הוועדה. צילום: אייל יצהר לכאורה, אפשר לומר שהתעשייה יכולה להסתדר לבד ולמקם את ישראל גבוה בצמרת הטבלה ללא התערבות ממשלתית. אולם, דווקא המציאות הזו מבליטה את הצורך שהממשלה תכניס את היד לכיס, מפני שהיא יכולה לסייע היטב ביצירת האקו-סיסטם. המדינות המובילות האחרות משקיעות סכומי עתק בתחום, וממשלת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה, ולנו, להישאר מאחור. ובכל זאת, יש חסמי צמיחה החסמים שמונעים מהתעשייה הזו לצמוח עוד יותר בישראל הם מחסור בהון אנושי מיומן, נגישות מוגבלת למאגרי מידע ממשלתיים וציבורים לשימוש חברות צעירות, מחסור בתשתיות מחשוב והעדר התאמות של כללי אתיקה ורגולציה. הנושאים האלה, שהועלו בדו"ח של רשות החדשנות, תורגמו להמלצות של הוועדה בראשות ד"ר ברי. עכשיו השאלה היא כיצד הממשלה, על הרשויות השונות והמשרדים השונים שלה, תדע למנף את זה – הן במשאבים כספיים והן בפעולות אחרות. כמו בהרבה דברים אחרים, גם כאן, כנראה שהתעוררנו קצת מאוחר. אלא שזה לא מאוחר מדי: מה שצריך הוא שהממשלה, גם כממשלת מעבר, תיישם את המסקנות האופרטיביות של המומחים מיד, כדי לאפשר לישראל להיות מובילה עולמית גם בתחום הבינה המלאכותית.