נעמי אלשיך, רעייתו לשעבר של המוזיקאי פבלו רוזנברג והמנהלת המיתולוגית של רמי וריטה ושל עברי לידר, הלכה לעולמה בנסיבות טרגיות. "גם כשנפרדו דרכינו המשכנו להיות יחד, לא רק עבור הילדים אלא עבור עצמנו", ספד לה רוזנברג בפוסט קורע-לב שפרסם באינסטגרם. "חשבתי שהערב אכין לך קינוח, אבל הגורל קלקל את התכנית. במקום זה, נפרדנו ממך הבוקר. כמה עצוב, כמה קשוח, כמה בלתי נתפס". "נעמי אהובה שלי", כתב פבלו. "כבר 28 שנים אנחנו הולכים יד ביד ולב אל לב בעולם שלנו. הקמנו את המשפחה שלנו יחד ואחרי 6 שנים קיבלנו מתנה גדולה: מיכאל ועמליה המקסימים". הוא ממשיך וכותב שגם כשנפרדו, הם המשיכו להיות בקשר הדוק: "האהבה לא פסקה וההבנה והדיאלוג העמוק בינינו היה רק שלנו. ביום שישי האחרון ישבנו במרפסת אצלי ואמרת ששכחת להביא מתוקים לארוחה (כי זה היה התפקיד שלך הקבוע) אבל הרגעתי אותך ואמרתי שהכנתי פלאן עם דולסה דה לצ'ה. נוחי על משכבך בשלום".

"מיקי זוהר הוא בן אדם שאנשים אולי מעדיפים, בעיקר בשמאל, להציג אותו כאובר מיליטנטי ולוחמני", אמר מיקי זוהר על מיקי זוהר במהלך ריאיון עם מיקי זוהר במהדורת החדשות המרכזית של 13. זוהר המשיך וטען כי "אנשים שמכירים אותו (את מיקי זוהר - ע.ס) מחוץ לפוליטיקה יודעים שיש מיקי אחר שאפשר לדבר איתו ואפשר לשוחח אותו. אני מעדיף שאנשים יכירו את מיקי האמיתי". זה באמת מרענן לראות שגם בעולם הפוליטי הציני של 2020 יש עדיין גבר אחד שלא מפחד להתחבר לרגשות שלו ולהחמיא לפוליטיקאי אחר שהוא בעצם עצמו, בלי פוזיציה ובלי אג'נדה, דווקא ביום שבו הוא מאמין שעשו לו עוול. המילים היפות של מיקי זוהר על "מיקי זוהר האמיתי" לא נולדו בוואקום. לשיטתו, אנשים רעים החליטו להיתפס לדברים שמיקי זוהר הישן אמר, ועכשיו הם מכריחים את מיקי זוהר החדש להתמודד עם אותן אמירות כאילו אין חוק התיישנות על דברים שנעשו לפני שלושה שבועות. בעמוד הפייסבוק "כשאבא ואמא בני דודים" פרסמו צילום מסך לפיו מיקי זוהר הגיב לעצמו בתגובה לפוסט שפורסם אצלו בעמוד וכתב: "אלוף". אי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר.

אין שום דבר צבוע או חסר כנות מאחורי סיפור החיים של ג'ניפר סנוקל כפי שהוצג אתמול ב"חשיפה" בהגשת חיים אתגר. הבעיה היא שלמרות התפנית ההיסטרית בעלילה הפרטית שלה גם לא היו שם מספיק אלמנטים כדי לרגש

הגברת הראשונה של הרוק הישראלי חזרה להתפוצץ, אייל גולן ועידן רייכל הפתיעו לטובה ובכל זאת שעממו, ענבל זיגדון מצטיינת פעם אחר פעם בשדה רווי באמנים אחרים, ואילו צליל אברהם באה ביציאה דוקרת ויפה. נדב מנוחין סוקר סינגלים חדשים

אחת הבעיות הנפוצות ביותר של גברים ונשים במיטה היא שפיכה מוקדמת. ניהלנו שיחה פתוחה על שפיכה מוקדמת עם הרופא והסקסולוג ד"ר דניאל דריי, שגם מגלה לנו מה אפשר לעשות כדי להרויח עוד כמה דקות. הסיבות, התוצאות, ופתרון מדהים אחד

נתן זך, מהמשוררים החשובים והבולטים בשירה העברית, הלך היום לעולמו בגיל 89. בין היתר כתב זך שירים מפורסמים שהולחנו כמו "כי האדם עץ השדה", "איך זה שכוכב", "יופיה אינו ידוע" ורבים אחרים

צער רב בעולם התרבות בעקבות מותו של המשורר נתן זך היום. זך, חתן פרס ישראל, הלך היום (שישי) לעולמו בבית חולים תל השומר חודש לפני יום הולדתו ה-90. מתי כספי ספד לזך בשיחה עם וואלה! תרבות: "היה לי הכבוד להלחין את שיריו של נתן זך: 'איך זה שכוכב', 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', 'כלבלב הו בידיבם בם', 'נערתי', 'כמעט טוב' (אל תתנצל), 'לא טוב היות האדם לבדו', 'הנה פתחתי חלון', ועוד. תמיד אהבתי לעלעל בספריו ולדוג מדי פעם אחד משיריו, שהיו אבן דרך בשנות יצירתי. יהי זכרו ברוך". "נתן זך היה אדם כריזמטי, עם חוש הומור נהדר, הוא היה מוזיקלי ואהב מוזיקה", ספדה לו נורית גלרון. "אהבתי אותו מאוד. הוא היה משורר ענק בעיני, אבא ומורה דרך רוחני בשבילי. הייתה בו יכולת אדירה להיכנס לנפש האדם, לפחדים, לחולשות, לאהבות ולתשוקות שלו. אבחנה שלי - אני חושבת שהוא היה מסוכסך עם המקום, ואני לא חושבת שאי פעם הצליח להתנתק מהמקום שממנו בא. ראיתי אותו ברגעים חמים ויפים וגם בשלהי חייו כשהוא היה על ערש דווי. נתן יחסר לי מאוד, אני מאוד מאוד אהבתי אותו". חוקר הספרות פרופ' דן מירון ספד לזך בשיחה עם וואלה! תרבות: "נתן זך היה משורר מדור שנות החמישים והשישים, שבגר אחרי מלחמת השחרור. אני בן הדור הזה, והספר של זך 'שירים שונים' היה בשבילנו מה שהיה הספר 'כוכבים בחוץ' של אלתרמן לדור הקודם. זך היה לא רק משורר גדול אלא גם הסמכות השירית. מה שנתן לו את המעמד הסמכותי והמרכזי יותר לא היה רק הביקורות המעניינות שכתב, כאחד ממבקרי הספרות הטובים ביותר, אלא גם איזושהי סמכות פנימית, שנבעה מצירוף של חכמה, חדשנות ומידה מסוימת של קשיחות, הוא יכול היה להגיד מה שהוא רצה בצורה החדה והמדויקת ביותר. זה יצר תופעה ספרותית שכיום שאנחנו לא יכולים להבין מהי, אבן שואבת, מרכז, הכל דומה או שונה ממנו, הכל בעדו או נגדו, הוא נמצא בכל תמונה". "זך היה גם משורר קודר, לפחות בראשית דרכו, עד שנפתח ליופי ולצבעוניות של העולם. שירתו הייתה שחורה וביטאה מצב רוח דורי לאומי של התפכחות אחרי האופוריה של הניצחון במלחמה, הטלת ספק בדברים. הזרות למקום שבמקרה שלו הייתה זרות של מהגר, שהגיע לארץ בהיותו ילד בן 6, נשמרה אצלו. ישראלים צברים כמוני הרגישו שהמתח שלו בינו לבין המקום שייך לנו. הוא היה המשורר שפתח את התרבות הישראלית החדשה. היו משוררים מצוינים לא פחות ממנו כמו יהודה עמיחי ודליה רביקוביץ', אבל לא היה להם אותו משקל כמוהו. כמו במקרה ביאליק - המשקל התרבותי היה לאין ערוך יותר גדול מהמשקל נטו של שירתו. נתן זך היה בעל המשקל הזה, כמו שדור לפניו היה זה נתן אלתרמן, ולא במקרה נוצרה התנגשות ביניהם. אין לנו יותר משורר או סופר כזה שמרכז את כל התמונה התרבותית מסביבו. אולי הוא היה האחרון. הוא היה הביאליק האחרון".