אמנים גדולים בישראל יודעים שבשעת משבר יש להם תפקיד מאחד. שלמה ארצי ואייל גולן יודעים את זה. עידן רייכל ומירי מסיקה יודעים את זה. חנן בן ארי ועומר אדם יודעים את זה. גם עדן חסון יודע את זה, ולא בכדי רגע השיא במופע שלו אמש בהיכל מנורה היה כשאירח על הבמה לוחמי צה"ל, שרקדו איתו עם דגלי ישראל, בזמן שהוא שר מחרוזת המנונים יהודיים עממיים כמו "אל תירא, ישראל, אל תירא", "עוד אבינו חי, עם ישראל חי", "אנחנו מאמינים בני מאמינים" ו"מצווה גדולה להיות בשמחה". לקראת סוף המחרוזת הצטרפו אליהם לבמה חבורה של ברסלבים מרקדים, גם הם עם דגלים, ל"אוו אוו אוו אוו, איי איי איי איי" וההיכל ששר ורקד איתם ביחד, עלה על גדותיו. ברגע הזה היה ברור, שעם כל הכבוד ללהיטי ענק כמו "שקיעות אדומות" ו"ילדים כאלה", חסון מבין שהנשמה היהודית והרגש הישראלי הם הנאמברים הכי חזקים שלו בימים שכאלה. לא סתם הוא פתח עם תמונות החטופים על כיסאות ריקים והקדיש להם את "באור גדול", הדואט שלו עם אייל גולן. זה היה המופע הראשון שלו מפרוץ המלחמה, מופע שחובה לנצח אותו. חסון הלך בו על הניצחון המוחלט, והצליח בגדול. שעה וארבעים וחמש דקות של להיטים, רכבת הרים של רגשות, ז'אנרים ומקצבים, הפתעות, גימיקים וכוכב זורח אחד, שממגנט אליו אלפים שעומדים על הרגליים, רוקדים ולא מפסיקים לשיר את השירים שלו. את כל המילים, של כל השירים. וכל זה מבלי לשדר יהירות או שחצנות. כשחסון ירד אל תוך הקהל והקדיש לאמא שלו את "אהובה שלי", המעריצות שמסביבי אמרו עליו "איזה חמוד". הן מעריצות אותו כי הוא חמוד, ומשדר פשטות וענווה. הוא כוכב שמודע למעמדו אבל הכוכבות לא עלתה לראש.