מגיש "אברי ושרקי" דיבר בשידור חי על שחרור רוצח אחיו שלום שרקי, חאלד קוטינה, בעסקת החטופים: "בלתי נתפס שישאף אוויר צח, אבל אחי מת והחטופים חיים"

בדבר אחד כמעט אין ספק: אם זאב רווח, יליד מרוקו, היה מהגר לצרפת ולא עולה לישראל - הוא היה הופך לכוכב בקנה מידה אירופאי. היכולות הקומיות שלו לא נפלו מאלה של לואי דה-פינס, ו"חגיגה בסנוקר", הקומדיה הכי גדולה שלו, לא נפלה ברמתה מן המהתלות העממיות האירופאיות הגדולות ביותר. הדברים הללו לא נכתבים עכשיו מתוך פאת כבודו של המת - תמיד האמנתי בהם. אך רווח עלה לישראל, והרווח כולנו שלנו. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מן הקולנוע המקומי, ושינה אותו לעד. הוא היה מהפכן, לא פחות מכך. זו היתה מהפכה של שמחה: כיוצר וכשחקן, הוא חגג את התרבות המזרחית כפי שאיש לא עשה לפניו, אבל רבים יעשו אחריו ועדיין עושים. הגיבורים המזרחיים שלו היו בטוחים בעצמם, שמחים בתרבות שלהם וגאים במורשת שלהם, בלי להתנצל ובלי להתפשר. המזרחיים אצלו תמיד היו ווינרים, ומזרחיות סיבה למסיבה. רווח היה האייקון המזרחי הראשון של הקולנוע הישראלי ואולי הגדול ביותר, גם אם לא היחיד. ההבדל בינו לאחרים שהוא נכנס למשבצת שהיתה שמורה עד אז לאורי זוהר ודומיו והתייצב בלבה של התעשייה המקומית כמפיק-במאי-שחקן, בניגוד למשל לג'ורג' עובדיה שרק ביים וליהודה ברקן שמלבד סרטי המתיחות, לא ביים את הסרטים העלילתיים הבולטים שלו כמו "אבא גנוב".