דארל שיטס, שהופיע ב-163 פרקים של "ציידי המציאות" בין 2010 ל-2023 וזכה לכינוי "המהמר" בזכות הצעותיו הנועזות במכרזים על מחסנים נטושים, מת לאחר שירה בראשו. שותפו לתוכנית רנה נאזודה טען לאחר מותו כי בתקופה האחרונה היה נתון לבריונות רשת חמורה מצד אדם מסוים

היא איימה להגיע בבגד ים לדיזנגוף (וקיימה), חירפנה את כל הביביסטים בטוויטר - ועכשיו מגי אוצרי מוציאה את "ורק אנחנו נדע", ספר שמהווה כתב אישום חברתי נגד הדושים של תל אביב על רקע טבח ה-7 באוקטובר. האם זו גרסה מודרנית ומדממת של "שירת הסירנה" של עירית לינור?

לפני שהמחזמר האמריקני יעלה בתיאטרון חיפה, שתי הזמרות שמככבות בהצגה מוציאות את הביצוע המשותף. עוד משתתפים במחזה: גילה אלמגור, דודו פישר ודפנה דקל

לפני כמה שנים שוחח אבי גרייניק עם זמר מוכר שאמר לו שבסופו של דבר הוא ייאלץ לבחור בין משחק, קומדיה ומוזיקה. "זה עשה לי ממש רע כי חשבתי שהוא אולי צודק", הוא אומר בריאיון ל'ועדת תרבות'. "היום אני מבין שלא הייתי צריך לבחור ושהוא טעה. הפרעת הקשב שלי פיתחה אותי בכמה ערוצים. אני אמנם לא ממלא את קיסריה, אבל אני מוזיקאי בן זונה. אז מה, אם אני לא ממלא את קיסריה - אני לא לגיטימי? ואם אני לא ברשימת מקבלי השכר של התיאטרון, אני לא שחקן מוערך? אני לא לגיטימי?". והעובדה שאתה מפזר את הביצים שלך בכמה סלים - תיאטרון, סטנדאפ, מוזיקה, טלוויזיה - קשורה גם לחששות פרנסה? "אני לא יכול לפסול את זה אבל אין דבר שאני עושה שלא נובע מתשוקה. נוח לי שיש לי גם הרצאות על הפרעת הקשב שלי, גם הופעות עם הפסנתר, גם הצגות. שום דבר מזה לא נובע מחרדה פרופר, אבל יכול להיות שמשהו עומד מאחורי זה. בוא נאמר שאם אעשה רק מה שנוח לי, לא אתפרנס באותה מידה". ** צפו למעלה בריאיון המלא עם אבי גרייניק האזינו לריאיון המלא בספוטיפיי

"חצי בן אדם", המיני-סדרה החדשה של ריצ'ארד גאד ב-HBO, מציגה סיפור אפל על שני נערים סקוטים שחייהם שזורים באלימות ובאובססיה על פני עשורים, ולאורכם נחשפים יחסים מורכבים של אהבה ושנאה. התוצאה סוערת ומצוינת, גם אם היינו מוותרים על המלודרמה בסופה

במדינה מטורללת כמו זו שבה המציאות עולה על כל סאטירה, עייפות החומר מובנת אחרי 23 עונות - אבל "ארץ נהדרת" הצליחה לספק סיום נאה לעונה מבולבלת בעונת מלחמה מבולבלת. שיצאו לחופשה, ירעננו שורות, יעלו פעם בשבועיים אם צריך. הסיכויים שלהם טובים מאלה של המדינה

בזה אחר זה הם ירדו במדרגות ויצאו לפגוש את לירון ואת קווין, נחשפים לקהל של בני נוער צעקניים המנופפים בדגלי ישראל, כשהם עושים את דרכם אל תוך אוטובוס החסות, סליחה, המשימה, ונהנים ממה שהם מניחים שהיא טעימה ראשונה של התהילה שמחכה להם מחוץ לבית. הם לא מבינים עד הסוף שמצבם קרוב יותר לסחורה בתוך מכולה של בגדים שהגיעו מסין, אבל כולם במידות הלא נכונות, ועכשיו הקניין רק מחפש להיפטר מהם בכמה שפחות נזק לכיס. מה נגיד ומה נאמר, ככל שהפרומואים העונה מתהדרים ב"שלא הייתה כמותה" (ההדחה, המשימה, שטיפת הכלים), כך הולך ומתבהר גודל הפלופ. חצי עונה מאחורינו וכל מה שיש לנו בכיס זה ריב לא ברור בין שתי בחורות שחצי הכירו לפני התוכנית, ויש להן או אין להן אקס משותף, ולא מפסיקות לטנף זו על זו. סה טו. בספיישל יום העצמאות הדיירים יצאו לטייל בארץ ישראל, שמסתכמת לפי ההפקה בתור לחרמון, בטייילת של אילת, בכנסת ובכותל המערבי. במילים אחרות - כמה מהמקומות הפחות הכרחיים שיש לישראל להציע. חוץ מלבדוק אם מסכה של דולפין מסדרת לשלי את הליפסוס הקל, הפרק הזה בחן כמה הצופים יכולים להכיל כשקיבלנו את פאינה עם צמות בשיער. אם לא שיעור מולדת או ידע גיאוגרפי מסתבר שמהות המשימה הייתה הטרלה של הדיירים את עצמם.

בפשטות: הסרט על מייקל ג'קסון הוא פיסת קולנוע בנאלית, נלעגת ובזויה, שלעד תיזכר כתקלה של כל המעורבים בה