חלק מהציבור קלט מהר מאוד שאין מחוללים מהפכה משפטית-ערכית בחודש אחד ובכמה הצבעות בכנסת | התופעה הבולטת היתה התגייסות אנשי המילואים | ולמה צריך משמר לאומי במקום משטרה יותר גדולה?  צילום: משטרת ישראל מעתה אולי תבער ה"רפורמה המשפטית" על אש קטנה יותר במשך שבועות, עד "אחרי חגים", אז תתעורר שוב בוועדות הכנסת ובמליאתה, כי אף לא אחד מהצדדים יוותר. בהפוגה ניתן ללמוד לקחים מהמהומה שהתרחשה כאן בשבועות שחלפו: ניצחון של הציבור הדמוקרטי וכשל טקטי ואסטרטגי של מחוללי ה"רפורמה".  הציבור הישראלי, כולל כוחות המילואים של צה"ל, זכאי לציון "טוב מאוד" במבחן הדמוקרטיה והאזרחות הפעילה. המונים, שסברו שמנסים "לגנוב" להם את הדמוקרטיה ולשנות את פני המשטר באמצעות "רפורמה", קמו מכורסאות הנוחות בבית, יצאו לרחובות והפגינו. וממשיכים להפגין ולמחות בעשרות ערים ועיירות בכל רחבי המדינה. צעירים, מבוגרים, גימלאים, נשים ובעלי כל המקצועות והעיסוקים. לעומתם זכאים לציון גרוע, "לא עובר", הטריו נל"ר, נתניהו-לוין-רוטמן. הם, הוגי המהלך הנמהר, חלמו על רפורמה במשך שנים. וכשהגיעו לשלב ביצוע, כשלו. עובדה. נכשלה תוכניתם להעביר בכנסת במהירות הבזק שורת חוקים שעלולים היו לשנות את פני המשטר בישראל.  אנו קרבים לפסח וימי השמחה והאבל, וחוקי לוין-רוטמן אמנם נוסחו וחוקקו חלקית, אך לא הגיעו לכלל סיום חקיקה. רחוקים, בשלב זה, מרשומות ספר החוקים של מדינת ישראל, וטוב שכך. אין מנסים להפוך משטר תוך ימים, מתוך עמדת היבריס, בביטחון עצמי מופרז, ב"כוחי ועצם ידי", כי נבחרתי, כי יש לי 64 אצבעות בכנסת. כי תכננתי את ה"רפורמה" באובססיביות, בבוטות, בהנחה שהציבור לא אינטליגנטי, שה"בייס" שלי רחב ויאשר כל דבר לפי רצון מנהיגיו.  והנה הסתבר שלא כך היה. חלקים גדולים בציבור לא רק שלא "קנו" את הרפורמה, אלא הבינו היטב, מי מתוך ידע ומי מתוך אינסטינקט בריא, מהם עקרונות דמוקרטיה אמיתית. מהי "רפורמה" שנועדה להגשים חלומות של קומץ אחוזי שנאה לא ברורה לבית המשפט העליון וקומץ של אחוזי נקם שיש להם חשבונות אישיים עם מערכת המשפט.  חמור מכל, כמו בכל מלחמה, הוא היעדר מודיעין טוב. כמו פוטין שכשל בהערכת האויב כשהכין את הפלישה לאוקראינה ולא הבין את כוח העמידה של הצבא והאזרחים באוקראינה. כך נל"ר (נתניהו-לוין-רוטמן) שגו בהערכת הציבור. לא העלו בדעתם שכך יגיבו רבבות, שהמונים ייצאו לרחובות, שרבבות אזרחים ואזרחיות לא "יקנו" את רזי הרפורמה.  ציבור שקלט מהר מאוד שאין מחוללים מהפכה משפטית-ערכית בחודש אחד ובכמה הצבעות בכנסת. הבין שדמוקרטיה פירושה שיוויון, שמירת זכויות האדם, הפרט והאזרח, זכויות המיעוט. הסיפור עוד לא נגמר. קיבלנו דחייה, "השהייה" בת כחודשיים, וצריך להיערך לה כיוון שכאמור נל"ר ואנשיהם לא יוותרו. התגייסות אנשי המילואים התופעה הבולטת היתה התגייסות אנשי המילואים. התגייסות למאבק למען הדמוקרטיה מתוך נוסחה שאמרה: החוזה שלנו עם צה"ל הוא לשרת מדינה דמוקרטית ולא משטר דיקטטורי.  אפשר להירגע: עד ה"הפוגה" שהוכרזה השבוע לא היו תופעות רבות והמוניות של יחידות ואנשי מילואים שלא התייצבו. הטייסים טסו, ומילואי השייטת צללו ו-8200 עקבו אחר האויב. ההתעוררות היתה מרשימה וחייבת להיות סימן לבאות.  בניגוד לקמפיין כחש ו'פייק ניוז' לא נרשמה במדינת ישראל סרבנות לשרת במילואים, בקבע או בסדיר. זה לא קרה. המוחים נגד ה"רפורמה" ידעו להבדיל בין סרבנות לבין אי התנדבות. למועדי השרות התקופתי אבוא, לצו 8 אתגייס מיד ללא היסוס, למשימה התנדבותית אשקול לא לבוא נוכח מעבר ממשטר דמוקרטי למשהו אחר.  אפשר גם להירגע: לא תהיה הפיכה צבאית במדינת ישראל. לא נשמע ולו רמז לאופציה כזו. כן שמענו מפי רבים וטובים, קציני מילואים, מפקדים לשעבר, ומומחים לענייני צבא חששות מפני "רפורמות" מהסוג שהוצגו לציבור. האיש שניצב בשבועות האחרונים במצב הכי קשה, מורכב ומסובך הוא הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי. הוא אולץ להילחם בשתי חזיתות, וזה מצב לא רצוי מימים ימימה: לראות כל בוקר את מפת האיומים מחוץ ומבית, איראן, חיזבאללה והצפון, חמאס עזה, והחזית השניה הפנים צה"לית של התעוררות המילואים. גם במטכ"ל של הלוי יש ללמוד את לקחי פרשת ה"רפורמה" והמילואים לפני שתתעורר שוב "אחרי החגים": במקביל לכוננות מבצעית (רמדאן, פסח, הר הבית, גבולות צפון ודרום) מן הראוי "למפות" את מה שקרה כאן.  לזמן אנשי מילואים ולהקדיש שיחות ודיונים כדי לשמוע מפי הקצינים והלוחמים כיצד ינהגו בעתיד. כדי שהפיקוד העליון יהיה מוכן. כך לגבי דרגי הקבע. בצבא הסדיר המשימה יותר מורכבת כדי למנוע הפתעות בפעם הבאה.  כאן נדרשת מלאכת הסברה בסיסית בכל החטיבות והיחידות. הצבא הסדיר מורכב מבני ובנות 18, 19 ו-20, וכלקחי התגובה ל"רפורמה" יש חובה למפקדים בכל הדרגות להעמיד גבולות אסור ומותר לחייל. משמר לאומי אז מה היה לנו בשוך מהומת שלב א' של ה"רפורמה"? משמר לאומי. בארה"ב יש משמר לאומי, NATIONAL GUARD, חיל גדול ומכובד שתפקידו המסורתי בעיקר להגן על מדינות STATES ארה"ב. למשמר הלאומי יש גם זרוע אוויר חזקה, בכמה מדינות אפילו מטוסי קרב חמקן F-35.  כלל לא בטוח שיש צורך בכוח צבאי-למחצה-משטרתי חדש במדינת ישראל. מה שכן צריך הוא משטרה גדולה, חזקה ומקצועית. למדינה הזאת צבא, משטרה, מג"ב ושב"כ מספיקים להגנת המדינה. במקום משמר לאומי יתכן שיש צורך במשטרה יותר גדולה. 100 אלף שוטרים מאומנים ומקצועיים כדי לשמור על הסדר עבור קרוב ל-10 מיליון תושבים.  נראה שמשמר לאומי הוא רעיון מעט מגלומני. על מה מדובר? משטרה מספר 2 בפיקוד השר לביטחון לאומי, משטרה בפיקוד פוליטיקאי. מי יפקד על מה ועל מי, מי יתן פקודות כשיהיו מהומות בעיר מעורבת, כשיהיו הפגנות של יהודים, של חרדים או של ערבים. מה חלוקת הסמכויות והתקציבים. למי יילך הכסף וכמה, ולאלו מטרות - למשטרת ישראל, למג"ב, למשמר הלאומי. הנה מתכון לבלגן. מוטב להקדיש את הכסף לשיפור כוח המשטרה הקיים, שיש לו יחידות מיוחדות, ויש שיטור ויש ימ"מ ויש יס"ם ויש 'גדעונים. ואולי כלל אין צורך במשמר לאומי אלא במשטרה בעלת נראות.  שהאזרח יראה שוטרים ברחובות. שוטרים שמפטרלים ברגל וברכב בזוגות, חמושים בנשק, באלות ובאזיקונים ויודעים להפעילם בצורה מקצועית ועל פי החוק. כך צריך להיות בתל אביב, ברהט, בירושלים ובחיפה, בלוד, ברמלה.  כך שכל אזרח יידע שבטווח סביר ממקום מגוריו יש שוטר זמין שאפשר להזעיקו בעת צרה, שיודע לשמור על הסדר, והעיקר שהוא נוכח. זה תפקיד של משטרה.