הקמת תקווה חדשה הייתה סימן להליכתו של נתניהו לאופוזיציה. פרישתו של גדעון סער כעת מהברית עם בני גנץ, לעומת זאת, היא סימן ליציבותו העתידית של נתניהו. סער, מבחינתו, מבין שהמשבצת של ה"רק לא ביבי" מימין מיצתה את עצמה - וכשהנושא הביטחוני עבר לראש סדר העדיפויות, כשלשמאל האידיאולוגי אין קונים וכשטיעוני ה"רק לא ביבי" בתהליך גוויעה, הוא יכול להרוויח קולות

העם עם גולדפוס, על מלא, והדברים צריכים להיאמר לו: אנחנו מוקירים את גבורתך, ואתה מציל אותנו אחרי התבוסה שהפוליטיקאים מנחילים לנו מאז 7 באוקטובר, בהיעדר קבלת החלטות

הדברים שאמר תת-אלוף גולדפוס אינם מעוררי מחלוקת - אלא אם כן הכובע בוער למישהו על הראש. אלא אם יש פה אנשים שבינם לבין עצמם יודעים שהם לא ראויים. אלא אם לקיחת אחריות באופן כל כך מרשים, מפריעה למישהו. בינתיים, ראש הממשלה הוא המרוויח הגדול מהמהלך של יו"ר תקווה חדשה - והפרחים, לגנץ

המערכה בעזה אינה על מי הורג יותר אנשים, אלא מי קרוב להשיג את מטרותיו המדיניות. במקרה של חמאס הן ברורות למדי וחלקן כבר הושגו, ואילו בישראל הן מעורפלות עד לא קיימות. אפשר להתעודד מכמה הישגים, אבל השורה התחתונה זהה: ללא אופק מדיני, חמאס ינצח אותנו