האם נמשיך לדבר על רצון העם בעוד שהכרעות בעלות משקל קיומי מתקבלות מחוץ למוסדות הנבחרים? או שמא ניקח אחריות ונתקן את הכללים כך שהכוח יחזור באמת לידי בעלי זכות הבחירה? 

בן סלמאן לא הפך לציוני, הוא פשוט הבין שהדרך לבית הלבן עוברת דרך נורמליזציה. העוגן האסטרטגי הישראלי לא צריך להיות בסעודיה המהססת – אלא בניו-דלהי הנוסקת

היועמ"שית טוענת שאין ברירה: או שבן גביר יודח או שהדמוקרטיה תתערער. הבעיה היא שגם הרחבה דרמטית של התערבות בג"ץ לא נשמעת כמו מתכון לחיזוק יסודות המשטר